הייתי במקום הפיגוע והמשכתי כרגיל. (על מקומה של חויה)

שלום לך!

קודם כל ב"ה שאת בריאה ושלמה! ושה' ישלח לך בריאות לאורך ימים טובים וארוכים!

ועכשיו לתשובה...

תשובתי מתחלקת לשתיים:

ראשית, זה נכון שהרבה פעמים אירוע של סכנת חיים או משהו קשה דומה מנער את האדם, גורם לו לחשוב על מהות החיים וגורם לו לפרץ של קרבה לקב"ה והתחזקות רוחנית אבל... זה לא כך תמיד- לפעמים האדם מאשים את הקב"ה שכביכול רצה לפגוע בו ולפעמים סיבות אחרות.

ועוד יותר מזה, נאמר שזה כן קורה, כמה זמן את חושבת שהחוויה הזו מחזיקה מעמד?

לדעתי וגם מניסיוני- כמה ימים בלבד.

זה עצוב.. אבל זוהי המציאות. היומיום סוחף אותנו ומהר מאד אנו שוכחים את כל מה שהבטחנו לעצמנו ולקב"ה כשהיינו בתוך פרץ החוויה הרוחנית.

כי באמת חוויות כאלו אינן הפיתרון, בדרך כלל, למצבינו הרוחני!

כדי שחוויה רוחנית או התקדמות רוחנית יימשכו ויתמידו אנו צריכים משהו יותר יסודי, הרבה מאד מאמץ ו"יד על הדופק".

שנית, בנוגע אלייך..

עצם שליחת השאלה שלך הזו, וכל מה שכתבת במכתב: שאת לא מבינה למה את לא מתקדמת, שאכפת לך המצב הרוחני של בנות אחרות, ולא רק זה אלא שאת גם ממש התחלת בעשייה- התחלת לברך על דברים.

כל אלו מלמדים שדווקא מ א ד אכפת לך מהמצב הרוחני שלך!

ועצם זה , שזה מעסיק אותך ואכפת לך, זה לא ברור מאליו, זה יפה מאד וזו גם הדרך להתקדמות!

יכול להיות שלא הרגשת איזה קרבה מיוחדת לה' לאחר הפיגוע כי אולי מהפחד מפני מה שעלול לקרות ניתקת את עצמך רגשית מהסיטואציה, לא ממש חווית את הפיגוע עד הסוף מבחינה רגשית, לא ממש חשת את הפחד והסכנה, והיית מאד מציאותית ומעשית. זו רק הצעה זה בכלל לא מחייב שכך היה, ויש סיבות אחרות.

בכל מקרה, כפי שכתבתי לך קודם, אין זה משנה כי זה כמו לקחת כדור אקמול לדלקת.. לרוב, זה לא מרפא ולא עוזר לטווח ארוך.

אז מה אפשר לעשות?

לפני הכול, כפי שכתבתי קודם, צריך להבין שהדברים האלו אינם קורים ב"בום" אלא התקדמות רוחנית היא הדרגתית ומצריכה מאמץ ועבודה.

ולמעשה- ניקח את התפילה כדוגמא, מה עם ברכת "ולמלשינים" שבתפילת שמונה עשרה, האם את לא יכולה להתחבר אליה יותר לאחר הפיגוע? אולי לדמיין את זה כשאת מתפללת?

ובכלל, בלי קשר לפיגוע, המלצתי היא לנסות לחבר את הברכות והתפילה בכלל לחיים שלנו- העיוות בבתי המשפט, החילוניות והעבירות שלא פוסחים עלינו, שמצבינו הרוחני מתדרדר מיום ליום, מחלות שמתפשטות ואין להם תרופה.. ועוד.

לא חסר לנו על מה להתפלל! אבל כדי שבתפילה נזכור על מה אנו רוצים להתפלל אז אפשר לעשות הכנה לתפילה, לחשוב דקה לפני שאת מתחילה להתפלל על מה היום את רוצה לומר לקב"ה, מה לבקש..

אפשר להיזכר בניסים הקורים לנו יומיום.. גם בפיגועים יש הרבה ניסים ובכלל, המצב הביטחוני, המצב בדרכים ועוד.

אני מגזימה מעט, אבל רק מעט, כשאני אומרת שכל פעם שנוסעים בכביש ויוצאים חיים זה ממש נס!

בכל עניין התפילה צריך להבין שה' שומע את בקשותינו והוא נתן לנו, בני האדם, את התפילה כדי שנפנה אליו, נבקש ממנו, ונבטא את התלות שלנו בו, את הקשר בינינו.

ומה עושים כדי להתחזק בקיום מצוות?

לומדים את טעמי המצוות, שומעים שיעורים/קוראים ספרים באמונה, ובסך הכול מתחזקים באמונה.

ועוד נקודה שעלתה לי, נקודה למחשבה, לסיום-

העובדה שאכפת לך המצב הרוחני של חברותייך מבטאת שאת רוצה להתקדם ולא טוב לך עם המקום בו את נמצאת אבל בגלל שהתקדמות מצריכה מאמץ גדול אז ממילא יותר קל לשים לב לחיסרון אצל החברות ופחות אצלנו. כשאת רואה במה חברותייך צריכות להשתלם זה לא מחייב אותך, אך כשאת בודקת עם עצמך במה להתקדם זה מחייב, וזה קשה.

בכל מקרה, אני רוצה לחזק אותך ולומר לך שהמודעות היא ממש חלק גדול מהפיתרון וכל הכבוד שזה כל כך אכפת לך!

אני מאחלת לך שלא ירפו ידייך ותמשיכי ותתקדמי כך כל החיים!

בהצלחה רבה!!

תמר.

את מוזמנת לשאול או להעיר..

tamarkur@gmail.com