היא פוגעת בי בציניות שלה

ב"ה



ברכה ושלום.



ראשית את צריכה לבדוק את עצמך בעצמך.האם יש משהו שאת עושה כלפיה והוא לא כשורה?
אולי את נמצאת אצלה יותר מדי או אולי את קצת מקנא בה וכ"ו וכ"ו.

אחר כל זה תתקני את מה שצריך בעצמך וזה יוקרן גם אליה כי אם היא תרגיש למשל שאת כבר לא מקנא את גם היא תפסיק עם הציניות שלה כלפייך [כי "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם"]

הכל מתחיל בעצם...בך . אם את תחייכי אליה אז היא תחזיר חיוך.......
בכל מקרה את צריכה למצוא את האיזון הנכון בצורת ההתקשרות שלך כחברה איתה ולפי המצב והמציאות למצוא את הפיתרון .יתכן שצריך טיפה להתרחק ויתכן שאולי להתרחק קצת יותר הכל לפי המציאות ועומק הקשר בינכן.
אבל בשום אופן לא להגרר למריבה ופגיעות אישיות והעלבות .על זה צריך עבודת המידות.

אספר לך משל ידוע:
יצא לו אדם מפתח ביתו לבוש בקפידה והולך לאיטו.
ראו אותו השמש והרוח והחליטו להציק לו:

התווכחו להם השמש והרוח מי יותר חזק ויכול לגרום לאדם הזה להוריד את מעילו ההדור מעליו.
הרוח אמרה אני חזקה והשמש אמרה אני חזקה.
הם התערבו ויצאו לבצע את הניסוי .
התחילה הרוח לנשב ,,,,,,,
והאדם התכרבל המעילו יותר חזק ויותר חזק.
וכשהתחילה השמש המלטפת והמרגיעה לצאת ונפסק הרוח אט אט פשט האדם הזה את מעילו מעליו.


ואותך אני שואל:
איזה טכניקה כדאי לאמץ ?
מי שיהיה רוח אוי לו ואוי לנפשו.ומי שיהיה השמש פשוט יהיה נעים ונחמד להיות בחברתו.


העיקר הוא לא להיות בלחץ ,הלחץ לא עוזר ולא חוסך זמן.צריך להיות יותר רפויים ונינוחים שמחים ומאושרים.כי זה מה שהכי חשוב.ואותו אסור לשכוח.
כדאי לחייך ולחייך .ואפילו לחייך סתם כך ללא סיבה כמו בשיר של אלברשטיין.


אם עולה השמש ובכל בוקר חדשה היא
אם הפרחים סתם מחייכים את העולם
אם מתגלגל הגל מצחוק עד השמים
אז למה גם אנחנו לא נצחק עם כולם?

אם יש עוד קרקסים וליצנים ולא בסתר
אם צחוק הילדים נשמע צלול ולא רחוק
צוחק השוק, הים,הפעמון של בית הספר
אז למה גם אנחנו לא נלמד לצחוק?

כדאי, כדאי ללמוד מן הפרחים
לא לקמץ בחיוכים
והעולם, תראו, יהיה פתאום כה טוב
כדאי לצחוק ולחיך נסו רק פעם
כדאי לצחוק, כדאי לחיות, כדאי לאהוב

צריך קצת לחייך, מותר לכעוס
אך בזהירות לא להרוס
אפשר לרקום חלום נפלא ביום סגריר
אפשר לחלום ולקוות נסו רק פעם
אפשר לצחוק ללא סיבה, אפשר גם לשיר.

אדם הולך בעיר, והיא שלו והיא זרה לו
והוא שותק והעולם כולו שותק
לפתע בדיוק מולו תינוקת התחייכה לו
והאדם צוחק והעולם כולו צוחק

ושוב נושקת שמש את העיר המאוהבת
גל שובב וקל נושק לסלע שוב ושוב
האור נושק לצל והפסים את הרכבת
רק אנו שוכחים מה שכל כך כל כך חשוב









בברכה,




עוזיאל


.