שאלה
בס"ד
לרב שי שלום וברכה!
בפרקי אבות כתוב שהעולם הזה הוא מסדרון לעולם הבא. בהרבה מן השיעורים שהועברו לנו בסניף בנ"ע (כפ"ג) גם כן מסבירים שהנשמה סובלת בעולם הזה והיא מחכה לעולם הבא. העולם מלא במקומות שהנשמה יכולה תחטא בהם. ועוד כתוב: "דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד לתת דין וחשבון..." כלומר, באת מהעפר ואתה תחזור לאפר.
שאלתי היא: בשביל מה הנשמה צריכה לעבור את הסבל הזה בעולם החיים? לא עדיף לה להישאר בעולם האמת? ומתוך זה נובע: בשביל מה צריך להמשיך ולקיים את העולם הזה, שכולו מלא בחטאים ?
בתודה מראש אסף.
תשובה
ב"ה
שלום אסף!
אכן, כבר נאמר: "נח לו לאדם שלא נברא משנברא".
היינו, שההשארות בעולם הנשמות טובה יותר מהירידה לעולם הגופות המצריכה התמודדות עם שאלות רוחניות וגשמיות קשות.
אלא, שהמפגש בעולם הזה, מביא את האדם להפגש עם ריבונו של עולם מתוך הכרה בעומק האמת שהרי רק כאשר ניצבות בפני האדם שתי אפשרויות, אז הוא לא רק בוחר בטוב אלא מכיר את מהות הטוב, את עומק הטוב, את יסודות הטוב.
וכיוון שלא ברא הקב"ה את העולם אלא כדי להשפיע מטובו וזה מפני שתכלית הטוב, כל עיניינו של הטוב הוא להיטיב, לכן חיוני שמקבל הטוב יכיר בטוב ובמהותו.
אנו, לא נוכל הכיר בעומק הטוב אם לא נצטרך לבחור, להתלבט, להחליט ואז להבין את המשמעות של בחירתנו.
מלאכים, משוללי בחירה לא מתמודדים עם הרע אבל גם לא זוכים להרגיש את הטוב.
נמצא, ששהותנו בעולם גוררת עימה פרדוקס: מחד - היא מפגישה אותנו עם הרע. מאידך - מבלעדיה לא נזכה להכיר את הטוב.
זכינו, לחיות בעולם שבו יש טוב ורע. בחירתנו בטוב, מסייעת לתיקון העולם. היותנו עושים טוב - הופכת אותנו להיות הולכים בדרכו של הקב"ה.
זו הסיבה שהתחמקות מהעולם הזה ומעבר ישיר לעולם הבא, מונעת מאיתנו את המפגש עם עומק הטוב ומשמעותו.
בהצלחה,
שי