שאלה
אהלן לכולם ותודה על הכל...:)
תקשיבו שניה, אני מתפוצצת.
אני עוד 3 חודשים בת 14 (סיימתי כיתה ח'..) ואני כבר לא יכולה.
בא לי חבר.
אין לכם מושג כמה.
ועכשיו קראתי ת'ספר "הדס" של אסתר פיין, אני מאמינה שאתם מכירים אותו (אם לא, תקראו ת'ספר הזה!!ספר חובה!!!), ואיך לומר? אני פשוט מקנאה בהדס. בהדס ובכל התקופה. איך אני מתה שיהיה לי איזה אחד כזה, שאני אכיר אותו ואני אוכל להתחתן איתו עכשיו,בגיל 14 שנים, לחבק אותו ולתת לו כל כך הרבה אהבה.
כמה שאני רוצה את זה!!!
וחרשתי כאן על האתר וקראתי כל תשובה ומאמר שכתובים על הנושא, ואני יודעת כמה שזה הורס עכשיו, כי אני במילא לא אוכל לממש את האהבה כי בכל זאת-אני לא אתחתן מחר...
ואני חושבת לעצמי:למה???למה אי אפשר להחזיר עטרת ליושנה, ושכן, נתחתן עכשיו. זה כל כך יעזור לנו. לצעירים האלה, לנוער הזה, שכל כך מחפש לתת. לתת בהתנדבות, בסניף, לנכים,קשישים וכו' אהבה.
ואני תוהה למה אנחנו לא יכולים לתת אהבה למי שאנחנו אוהבים ולבנות בית נאמן, באמת נאמן, ונלמד איך לבחור את האחת/האחד, ואז באמת הבית יהיה נאמן, אבל כל זה בגיל 14,15,16...
למה??? אני מתפוצצת, אני כל כך רוצה לדבר עם מישהו, שישתתף איתי במה שעובר עלי.
אני כל כך את המגע הזה, אני כל כך משתוקקת אליו. שיהיה לי אחד שאני אוכל לכעוס עליו ממש ממש ממש, אבל הוא עדיין יאהב אותי. שאני ח"ו אהפוך נכה או משו, אבל הוא יטפל בי ולא יעזוב אותי. שאם יגידו לו שאני הזיווג של החבר הכי טוב שלו, הוא יתפלל עלינו שיהיה לנו טוב יחד, ולא יפרק לחבר ת'צורה. שלא יאהב רק ת'גוף שלי, אלה גם את הנשמה. כמה שאני רוצה כזה יוואאווו!!!
ואני מאמינה שלבנים זה יותר קשה כי יש להם את כל העניין של היצרים וזה.
ואני חושבת:
אם נלמד איך לבנות בתים, למה לא נוכל גם להקים אותם?? הרי סבתא שלי התחתנה בגיל הזה ותאמינו לי, היה לה טוב וגם לסבא שלי.
בגמרא מדברים על אנשים גדולים שבנו בתים בגיל הזה,
אז אם הם "חטאו" כביכול והתחתנו מוקדם, כנראה שבאיזשהו מקום זה מותר.
אז למה?? למה אני צריכה לרסן את הלב שלי שמת לתת כל כך הרבה אהבה לשני, מה שאני לא יכולה לעשות, כי מה לעשות שאת הנכים והקשישים אני פחות אוהבת..
אני זועקת ובוכה:
למה??????
למה אנחנו סובלים כל כך בגיל הזה?? ואתם תגידו: כדי שיהיה לכם טוב בגיל 20 שתתחתנו.
ואני שואלת: למה אי
תשובה
ראשית, אני מתנצלת על העיקוב בתשובה. עקב לימודי נאלצתי לשהות במקום בו פעם יש אינטרנט ופעם אין...
אאחחחח... גם אני קראתי את הדס. באמת ספר יפה. (וגם אני חלמתי לחזור לתקופה הזו לא פעם. מסיבות אחרות אמנם, אבל זה כבר סיפור אחר...)
ומה אני יכולה להגיד לך? את צודקת. זה באמת קשה. כל מה שתיארת כל כך אמיתי ונכון. כל כך רוצים מישהו קרוב קרוב, שיאהב, שיפרגן, שיקשיב, שיספר...
אבל נישואין זה לא רק זה.
למשל תחשבי על זה שאת גרה בבית משלך. אני מניחה שבעוד שנים לא רבות תגורי בדירת שירות, את יודעת איזה חור בראש זה, לדאוג שהיא תראה נורמלית?!? הרכזות היו בוכות לנו שננקה. בית של משפחה לא יכול להראות ככה.
ועזבי לנקות ולסדר, לאכול נורמלי. את יודעת מה אכלתי בתור בת שירות? במבה ומנה חמה. בתוך הסירים היתה לנו עיסת נייר. מזל שחזרנו בשבתות לאמא. לפחות פעם בשבוע אכלנו כמו בני אדם.
ומה עם כביסה? ושטיפת כלים? ונקיון לפסח? (בית שלם! אכן כן!)
אבל עזבי דברים טכניים. על זה נניח אפשר להתגבר.
נראה לי שבשנים האלה שאת כל כך צמאה לקשר, את יכולה לנצל את הזמן כדי ללמוד איך לבנות אותו. לשחנ"ש עם חברות, ללמוד איך להתגבר על קשיים...
נכון שחברות טובות זה לא כמו בן זוג, אבל קשר איתן יכול ללמד אותנו דבר או שניים על החיים.
הנה, בפעם הראשונה שגיליתי שאני וחברה טובה שלי לא מסכימות על משהו, חשבתי שזה סוף העולם. שהיא לא תרצה להיות חברה שלי יותר ו...
גיליתי שאפשר גם לאהוב מאוד וגם לחלוק ולהתווכח.
בגיל הזה גם אפשר ללמוד להכיר את עצמך יותר טוב. מה את אוהבת? במה את טובה? לפעמים שנמצאים בקשר חזק מאוד עם מישהו בגיל צעיר, מושפעים ממנו ולא שמים לב מה אני באמת. זה יכול לקרות גם עם חברות טובות. נניח החברה הטובה שלך מנגנת, באופן טבעי את תנסי לפתח גם את קישורי הנגינה שלך\ למרות שייתכן שאת בכלל טובה בציור... קשר עם בן זוג הוא יותר חזק, ותופעה כזו עלולה להיות יותר חזקה וחבל שתפספסי את עצמך בגלל דברים כאלה...
אבל הכי חשוב להתחתן בגיל מוקדם זה לא חטא. פשוט היום זה לא מתאים. בעבר לא היה צורך בלימודי תיכון ולימודים גבוהים, אנשים בגיל שלך יצאו לעבודה ויכלו לחיות ברשות עצמם. העבודה והחיים העצמאיים גם גררו איתם בגרות ובשלות נפשית יותר מוקדמת.
בימנו כל התהליך לוקח יותר זמן, גיל ההתבגרות מתארך עד גיל מאוחר יותר, וגם ההכשרה המקצועית שלנו נמשכת הרבה יותר. בגיל 15 אנחנו עדיין לא יכולים לעמוד ברשות עצמנו.
אבל הצמאון לקשר נשאר. הוא ממשיך להגיע באותו גיל. וזה לא קל. אני יודעת... אבל תדעי שאת כל הזמן בדרך. אני מניחה שכבר אמרו לך, אבל זה באמת ככה.
יצא לך פעם לאפות עוגה עם קצף? כזאתי שמפרידים את הביצים ומקציפים את החלבון... אחרי שמשקיעים בעוגה, מכניסים אותה לתנור. היא כבר כמעט מוכנה, ויש כאלה שיהיו מוכנים לאכול אותה כבר עכשיו... אבל צריך להכניס אותה לתנור. להכניס ולחכות.
אאההווו... כמה שה50 דקות האלה על חום בינוני הן קשות וארוכות. ריח נעים וטעים מתפשט ברחבי הבית. פעם בדקה וחצי מתבוננים בשעון. כל חמש דקות יד נשלחת אל עבר התנור...
אבל את יודעת מה הבעיה בעוגות עם קצף? לא רק שמאוד לא בריא לאכול אותן לא אפויות. זה קיים בכל עוגה. הבעיה היא שאם נפתח את התנור, ולו רק לרגע קטן כדי לראות מה המצב, העוגה "תנחת". במקום עוגה גבוהה ויפה יצא לנו קווץ רטוב ונמוך...
את בגיל שכבר כמעט מוכן לחתונה, נשאר לך רק עוד כמה שנים ככה "להתבשל". אלה השנים הכי קשות. אלה גם השנים שממש מתחשק לפעמים להציץ, לטעום לנסות. אבל תאמיני לי ששווה לחכות. זה קשה, אבל זה שווה את זה!
נצלי את הזמן הזה כדי לבנות את עצמך, כדי להכיר את עצמך, כדי לעשות דברים חשובים, כדי לעשות דברים משוגעים, כדי לטעות וכדי ללמוד...
השנים האלה קשות, אבל אם לוקחים אותן נכון הן יכולות להיות גם כל כך יפות ואפילו כפיות...
יש משהו בתקופה הזו של החיים שעם כל הקושי היא הכי בונה שיש!
אם לא עניתי מספיק, את מוזמנת לפנות אלי בשמחה: renanaro@gmail.com
המון הצלחה בדרך!
פה בשבילך...
רננה
נ.ב
תודה על התודה(: