שאלה
לרב פירון שלום,
אני בת לאב חוזר בתשובה שהתחרד מאוד, ולאם חילונית.
אני בגיל תיכון, והנטיה שלי היא לכיוון הדתי לאומי.
הבעיה היא שאף פעם לא נוצר מצב, עם כל דבר שאני עושה, שאני מרצה את שני ההורים שלי- אני לומדת בתיכון חילוני- דבר שמכאיב לאבי מאוד, אך שומרת מצוות, שבת, כשרות וכו' וכן הצהרתי כדי לעשות שירות לאומי (שיסמל את התחלת החיים הדתיים שלי)עובדות שמכעיסות את אמא שלי.
עכשיו יש בעיה נוספת קשה ביותר- אחותי הביעה את רצונה לעבור בשנה"ל הבאה בע"ה לאולפנה, ואף עברה את הבחינות והראיונות בהצלחה מרובה והתקבלה לבית הספר. הדבר הכעיס את אמא שלי מאוד כי כל נטיה שלי או של אחותי לכיוון הדתי, לא מקובלת עליה. אמא שלי "הכריזה מלחמה" ואמרה שאו שאחותי תלמד בחינוך החילוני, או שהיא תישאר בבית, ושהיא לא תיתן לה ללמוד באולפנה.
חשוב לציין שני דברים- הראשון הוא שהאולפנה היא דתית לאומית, מהיוקרתיות של הציבור הדתי לאומי (ועל אף שהובהר לאמי, שאין זה בי"ס חרדי, היא לא מוכנה להקשיב. מבחינתה אין גם להקשיב לרצון אחותי כי לדעתה אבי שיכנע אותה לעבור) והדבר השני הוא שהורי נשואים (אם לא הבהרתי זאת עד עתה).
המצב בבית מאוד מקשה על אחותי ועליי ויש לי כמה שאלות-
1. איך חיים במצב הבלתי נסבל??
2. מה קורה כשקיום מצוות מתנגש עם כבוד אם?
3. מה עושים עם המצב של הלימוד באולפנה לאחותי כשאמי הטילה וטו ואמרה שתילחם עד הסוף על העניין?
הסיפור מורכב מאוד, ויש לי עוד דברים רבים לשאול, אבל אסתפק בתשובתו של הרב בנושאים אלה.
תשובה
ב"ה
שלום לך!
קראתי את שאלותייך בעיון רב ואני ממהר להשיבך.
א. ראשית, יש להבחין בין שני נושאים שנונים. הראשון הוא העובדה שגם מהבחינה ההלכתית וגם מהבחינה המוסרית את חייבת לבחור את דרך חייך על פי רצונך ולא על פי רצונותיהם של הורייך. כל בוגר, בונה את חייו על פי צו מצפונו מתוך רצון להופיע חיים שלמים המביאים לידי ביטוי את עומק נשמת החיים. אנו באים לעולם כדי להיות שותפים בבריאת העולם על ידי מה שכל אחד מעצב את חייו על פי מה שמתאים לאופיו הפנימי ובכך מצדיק את קיומו היחודי.
לכן, בראש ובראשונה עלייך לחיות את חייך על פי מה שאת מאמינה, בעיקר בענינים אלה שנוגעים לשאלת המהות והסגנון של החיים.
שנית, הנחיה ברורה היא שכאשר שני ערכים חשובים, כיבוד אב ואם לעומת כבוד שמיים, כבוד שמיים חשוב יותר.
ולמדו זאת חכמים ממה שנאמר בתורה: "איש אמו ואביו תראו ואת שבתותי תשמורו - אני ה'". היינו שצריך לקיים מצוות מורא אב ואם כל עוד אינה סותרת מצוות "שבת" כביטו לעולם הערכים האמוני שלנו.
ומכאן שבשאלה ו ברור שאינך חייבת לשמוע לא בקול אבא ולא בקול אמא אלא לקול הפנימי שלך, קול ה' המתגלה דרך מחשבותייך ורצונותייך, במידה והקדשת זמן לבחינת דעותייך ותפיסותייך.
ב. כל זה לא נוגע לסגנון של השיח עם ההורים. הסגנון חייב להיות מכובד ומכבד. לא מתלהם, לא עולה לטונים לא ראויים ובעיקר אל לך לחלק ציונים ולהחליט איזה עמדה נכונה וצודקת ואיזה שגויה.
עלייך לדבר על עצמך ולא עליהם. עלייך לבקש שיכבדו את עמדתך כי זה חפצך האמיתי. כי חשבת על כך שעות רבות ולא הגעת לכך בשל שליפה כזו או אחרת. חשוב להראות לאמא ואבא שאוהבים ומכבדים אותם. חשוב ללמוד מהם מה שניתן ללמוד כי זו האמת מה גם שתחושה שלהם שאין הם "מאבדים" אותך ואת אחותך תאפשר להם לזרום עם רצונותיכם.
ג. אינני חושב שיש לציין מצב זה כמצב "לא נסבל". נכון, זה לא נוח, קשה ובעייתי. אבל "נסבל". צריך לקחת הכל בפרופורציות נכונות ואולי אף לראות בכך סוג של נסיון. מסתבר, שעלייך לזקק את אמונתך ותפיסת עולמך דרך העימות הבלתי פוסק ביחס לדרכך בחיים. עלייך לנצל את המצב כדי להעמיק את עולמך.
ד. אחותך, במידה והיא רוצה, תלמד בעז"ה באולפנא ואמא תשלים עם כך.
ה. ובכלל, אני מתרשם שאת בחורה בוגרת ומעמיקה ואולי כדאי שתתפסי שיחה עם אמא כששתיכן לבד. חשוב שתציגי את התחושות שלך. זה לא "נורמאלי" שאבא ואמא בוחרים בדרך חיים אחרת. ואת שמחה שבכל זאת הם חיים יחד. גם אמא וגם אבא צריכים להבין את המצב המורכב של הילדים ולא להתעקש על עקרונותיהם.
ו. ראוי שתקני לעצמך רב שילווה אותך וייעץ לך בשאלותייך.
ביקר,
שי