שאלה
כבוד הרב / ת"ח שלום.
עפ"י זכרוני, אני חייבת למורה נהיגה שלמדתי אצלו בעבר סכום של כ-300 ש"ח.
המורה חלה וזיכרונו נפגע כך שהוא מעולם לא ביקש ממני את הסכום. לא הוא ולא בנו שלקח חסות על התלמידים שלו (ואף לימד אותי מס' שיעורים).
חלפו שנתיים והרגשתי שהחוב "רובץ" עליי.
יצרתי קשר עם בנו על-מנת לוודא את העניין (למרות שבתוך תוכי אני זוכרת בבירור שאני חייבת...). לאחר פניות חוזרות ונשנות, הבן לא בירר את העניין בעבורי ואמר לי, טלפונית, שעד הוא יודע לי אחרת - אני אעזוב את העניין.
מה לעשות?
האם לקחת את תשובתו של הבן כמחילה או שהיא לא נחשבת אם אני זוכרת בוודאות שאני חייבת?
יש לציין כי לא נעים לי לבוא ולומר פתאום שאני זוכרת שאני חייבת - ולשלם את הכסף... אז האם מותר לתת את הכסף לצדקה? או שמא עליי לתת את הכסף למורה בעילום שם?
אנא עזרתכם.
תודה
וכל טוב
תשובה
שלום וברכה
יישר כוח על השאלה.
מבחינה הלכתית טהורה אנו מתייחסים בפועל לבן כאל מייצג האב, ואכן יש כאן מחילה, כי מחילה אינה צריכה קניין.
אם את בטוחה שאת חייבת – טוב שתעבירי את הכסף, אפילו בעילום שם.
אם את עדיין בספק – אינך חייבת לעשות דבר. את בוודאי רשאית לתת לצדקה אולם אין חובה.
כל טוב