ההורים רוצים שאגור איתם

בס"ד

שלום וברכה.

ודאי שצריכים להתחשב ברצון ההורים, השאלה כמו שכתבת - היכן עובר הגבול.

לשאלות כאלו קשה לענות 'כן' או 'לא', אלא אפשר לשרטט את העקרונות.

אנחנו חשים אהבה, הערכה, רגישות וכבוד כלפי הורינו שאוהבים אותנו וגידלו ומגדלים אותנו במסירות.
אבל, בעניינים אישיים לא חייבים לשמוע להורים.
ההורים עצמם צריכים להתרגל לעובדה שילדיהם הם אנשים עצמאיים.

מותר לך להיות עצמאית, אבל כיון שזה גורם צער גדול לאימך - כדאי שתנסי להסביר לאימך את הרגשתך, הדגישי לה שאת מאוד אוהבת אותה ואת הבית שלך, אבל את מרגישה שאת זקוקה לעצמאות ובאמת מותר לך להרגיש ככה.

אם זה לא הולך - תשקלי מה יותר חשוב לך, האם את מוכנה להקריב את מה שטוב לך שלך בשביל לעשות טוב לאימך, או לא.

הלכתית - את לא חייבת!!

אבל אם תחליטי שאת יכולה לעשות זאת יש בכך הידור גדול במצוות כיבוד הורים, ולפום צערא – אגרא.

וגם אם את מחליטה שאת רוצה לגור לבד, תשתדלי בכל יכולתך להקל כמה שיותר על הרגשתה של אמך. אפשר למשל להתקשר או לבקר בכל יום.

בהצלחה, ובעזרת ה' תמצאי בקרוב את בן זוגך.