שאלה
שלום
יש לי שאלה שלאחרונה מציקה לי יותר ויותר... אני בת 15 דתייה ומסתובבת בחברה עם בנים ובנות. לאחרונה הההורים שלי ובמיוחד אבי דואגים לשלומי (בגלל העובדה שאני מסתובבת עם בנים)
אני מבינה את הצורך לשמור נגיעה ועל כך שחברות בגיל צעיר זה לא דבר טוב.. אני מבינה את זה ומסכימה עם זה ויותר מיזה אני בטוחה שאני לא הולכת לגעת בשום בן (במיוחד לא בשבט שלי..) ואני בכלל לא רוצה חבר..(לפחות לא בשבל הזה של החיים שלי..) מה אני אמורה לעשות כדי שההורים שלי לא ידאגו יותר מידי? הם כן מבינים שאני מספיק בוגרת בשביל שאני לא יעשה שטויות אך הם עדיין חוששים מעט...מקווה לתשובה תודה רבה על כל העזרה!! יום נעים!
תשובה
אני חושב שאין כל רע בכך שהם חוששים, גם אם הם סומכים עליך ונותנים בך אמון. ראשית כי חששם הוא עניין טבעי, כי הם דואגים לך ורוצים בטובתך. שנית, "אשרי אדם מפחד תמיד" (משלי כ"ח י"ד) - על זה אמרו חכמינו שטוב לפחד ולחשוש בענייני תורה. "אל תאמין בעצמך עד יום מותך" וטוב שיש את החשש של ההורים שלך שיכול להגן עליין מכשלונות ונפילות. את תמשיכי בדרכך הישרה והטהורה, ואל תחששי מכך שהם חוששים.
כמובן, שאם החששות באים לידי ביטוי מעשי שההורים מגבילים אותך בכל מיני דברים, עליך להבין אותם, לדעת שהם עושים זאת מתוך אהבה ודאגה כנים, ולנסות להגיע לעמק השווה בדרכי נעם.
עשי חיל!