הדרכה בסניף עדה(אתיופי)

שלום למדריך.
וואו, איזה כיף לקרוא על מדריך שכל כך אכפת לו,
שלא מתייאש בחצי שניה מחצי שנה וחושב מה אפשר לעשות ואיך.
היכולת להעריך איפה נמצאים, השאיפה לאן להגיע והרצון שצועק מכל מילה בשאלה שלך הם משהו אדיר,
יש לך פה פצצה גרעינית חזקה,
חזקה עד כדי כך שאם לאחמדינג´אד היה ת´מספר שלך הוא היה יוצר קשר במקום.

עצות לאיך למשוך את החבר´ה ואיך להתחבר אליהם זה חשוב וטוב וגם נגיע אליהם,
אבל קודם כל צריך להבין שחינוך זה לא אינסטנט.
היום עשית פעולה מושקעת ומחר קבלת חניכים החג´דומטים של העולם פלוס בונוס של שלוש תפילות ביום.
נכון שהיום התרגלנו כבר שמה שאנחנו רוצים אנחנו מקבלים בלחיצת כפתור מקסימום שתיים,
אבל נשארו לנו עוד כמה דברים שצריך לתת להם את הזמן,
שאין מה לעשות אבל ´כאן ועכשיו´ לא עובד אצלם, וגם לא חצי שנה...
אתה עושה את ההשתדלות שלך,
ולך תדע מה מילה שאתה אומר היום תעשה להם בעוד שנה ואפילו שתיים.
יודע מה, עזוב שנה או אפילו שתיים, לך תדע מה מילה שאתה אומר היום או עצם הנוכחות שלך שם עושה להם גם אם בעיניים זה לא ממש נראה ככה.
סבלנות ואמונה בדרך זה הבייסיק, זו התפיסה שצריכה לשבת במדריך שבך (ולא רק בו, אבל זה כבר נושא לתשובה אחרת).
מעליה אפשר וצריך לבנות קומות נוספות של איך אפשר להשפיע על החבר´ה.

בוא נעבור לכמה כיווני מחשבה שיכולים לשדרג קצת את ההדרכה:
קודם כל כדאי לגבש משהו כמו שלוש מטרות חינוכיות שעליהם הולכים לעבוד בתקופה הקרובה.
בטח עכשיו עולים לך אלף ואחת דברים שדורשים טיפול, וראויים להיכנס תחת הטייטל של מטרה חינוכית,
אבל לא!
תבחר רק שלושה דברים שנראים לך הכי בוערים ומתאימים לחניכים עכשיו על פי ההיכרות שלך איתם.
חשוב לציין שמטרות חינוכיות זה ממש לא אומר רק מטרות מפוצצות או האידיאל הסופי, לדוג´: שאף חניך לא יקלל יותר בחיים,
אלא זה בחלט יכול להיות משהו כמו: ´להתחיל לפתח רגישות ל...´, ´להגביר מודעות ל...´
השלב הבא הוא לחשוב איך לתרגם את המטרות האלה ברמת הפרקטיקה.
לעטוף את הדברים בצורה יפה ומושכת, שתעניין אותם להסתכל מה יש בפנים.
ללכת על כל הקופה, שמה שתעשה עם החניכים יהיה כדי לקדם את אותן מטרות.
אתה לא תיקח מחבר שלך ערב גלשנים שיא השווה לקיץ ותעשה בול אותו דבר רק כי אצלו זה הצליח לאללה,
אלא תחשוב טוב אם זה מתאים לקבוצה שלך או לא.

כדאי גם להשקיע בקשר אישי, כי בסופו של דבר מקבלים ממישהו שאוהבים אותו ומתחברים אליו.
תחשוב עליך רגע, איזה מקצוע אתה אוהב ואיזה לא?
כמה אתה קשור לכל אחד מהמורים שמלמד את המקצועות האלה?
מכאן נובע שכמו כולם אנחנו לא אוהבים מקצוע אלא את מי שמלמד אותו. מש"ל.
בנוסף כלל מורכב מפרטים, ולא פעם הדרך ללב של הכלל היא דרך הפרטים.
כשיש קשר עם אחד, ועם עוד אחד (שהוא במקרה גם הליצן של החבורה) ועוד אחד ובטח כבר קלטת ת´פוינט,
אז הסיכוי ליצור משהו טוב ושיקשיבו לך הוא הרבה יותר גדול.

ואם נלך עוד צעד, אז כדי להתחבר לאנשים באמת צריך להבין את העולם שהם חיים בו.
ואצל בני העדה לא תמיד הדברים פשוטים אפילו ברמות שנראות הכי טריוויאליות.
לי אישית יצא לשמוע לפני איזה חודש מחברה שלי (בת העדה) כמה סיפורים שהמחישו את הנקודה הזו,
היא הסבירה לדוג´ שזה משנה אם האוכלוסיה שעובדים איתה היא ביתא ישראל או מבני הפלשמורה,
כי יש הבדלים באופן העלייה והתא המשפחתי שמשפיעים על החבר´ה,
וכשמבינים את זה אז אפשר לחשוב מה לעשות כדי להתחבר לחבר´ה ולהשפיע.
אם יש בנמצא בוגר של הסניף מבני העדה שווה ליזום איתו שיחה
(ואולי זה משהו שנכון לעשות לכלל המדריכים, אבל זה כבר עניין אחר),
לדבר קצת על העולם של החבר´ה, ללמוד על הקשיים, הצרכים, השאיפות, הרצונות, נקודות החוזק ועוד,
ומתוך כך לבנות את המהלכים שלך.

בקשר ל´בעיות הדתיות´ שהעלית,
אני מתארת לעצמי שמדובר בהתמודדות לא פשוטה,
תחשוב מה אתה יכול לעשות להתמלא כדי שהעולם הרוחני שלך לא יפגע,
מן הסתם אתה לא המדריך היחיד שם אז תראה באחרים קולגות שלך לעסק.
חוץ מזה חשוב למלא את עצמך כדי שהנשמה שלך תהיה יותר מלאה,
ואז היא גם תגלוש ותרטיב נשמות אחרות שמסביבה.
בכלל, מדריך טוב יותר הוא מי שהופך את עצמו לבנאדם טוב יותר.

אם נסכם בכמה מילים:
א. שיחה עם בוגר מבני העדה
ב. קביעת מטרות חינוכיות
ג. קשר אישי עם החניכים
ד. למלא את עצמך כמה שיותר

לך עם הכוחות האדירים שלך ותסתער,
או כמו שרבנו בחיי בעל חובת הלבבות כותב את זה הרבה יותר יפה ממני:
´וצריך אתה אחי לדעת,
שזכויות המאמין
אפילו זה שהגיע לקצה תיקון נפשו לפני הקב"ה,
אינן מגיעות לזכויותיו של המדריך בני אדם,
שזכויותיו נכפלות במעבר הימים ובמחזור הזמנים´.
(חובת הלבבות, שער אהבת ה´, פרק ו´).

אגב זה לגמרי המקום לשאול, ואם התשובה לא ממש עשתה לך את זה תרגיש חופשי להמשיך ולפנות.
בהצלחה וכל הטוב שיש
רינת
rintz3@gmail.com