הדרכה בבני עקיבא

שלום לך.
(אינני רב)

אני רוצה להעמיד את דברי על שלושה עקרונות:

א. אסור להתייאש.
ב. חובה להיות חיובית.
ג. השאלה הגדולה היא, מה עושים הלאה.

את מציירת מציאות בה כניסה של מדריכה חדשה דוחקת אותך מתפקידך, ממעטת את מקומך מול השבט ופוגעת בדמותך כמדריכה בעיני החניכים. אם המציאות היא באמת כזו, הדבר חמור מאוד: לא סתם מדריכות שנכנסו יחד לתקופת הדרכה של שבט מסוים, נקראות "צוות". העבודה החינוכית צריכה להיעשות בשיתוף של שתיכן, מול החניכים. אין זה משולש של מדריכה-מדריכה-חניכים שמקיים יחסים בתוכו, אלא צוות חינוכי ששואף להתקדמות השבט שלו, ומתוך כך הוא עובד בשיתוף פעולה הדוק, משתדל לפרגן, לעזור ולתת, למען הצלחת המשימה החינוכית.

ממה שאת מתארת, המצב אינו כזה, והמדריכה שאיתך מנסה "לצבור נקודות" בעיני השבט, על גבך. אני חושב שזה ממש לא לעניין, ואת צריכה לשתף בתחושותייך את הקומונרית (אמנם, בצורה רגועה ומושכלת, ולא כהתבכיינות גרידא). בדיוק בשל כך הקומונרית נבחרה לתפקיד אותו היא ממלאת: להוביל את צוות ההדרכה ליחסים נכונים בתוכו, ולעבודה מול החניכים.

מעבר לעניין הפרקטי, ישנן הנקודות העקרוניות אותן ציינתי קודם. אם את בחורה שמחה, אל תתני לשום דבר לדכא אותך: הכשרונות שלך יכולים להתבטא בכל מיני דרכים, ואם יש משהו שחוסם אותך במקום אחד (כלומר, אם את לא יכולה לתפקד בבני עקיבא בגלל מצב חברתי בעייתי) תמיד ישנה אפשרות להפנות את עצמך לאפיק אחר בו את יכולה לתרום ולמצות את עצמך. אין מה להתייאש, דלתי שמיים לא ננעלו למי שמבקשים לעשות טוב וישר, ולשמוח בחייהם.

שנית, אם את רוצה לתקן, כדאי שתאמצי נקודת מבט חיובית יותר. אם חברותייך כנות איתך ואומרות כי החניכים אוהבים אותך, אל תחפשי את ההוכחות מדוע אין זה נכון. אם המדריכה שאיתך מקשה עלייך, אל תנסי לראות מה הדברים אותם היא מאבדת. נקודת מבט חיובית אומרת שבסך הכל, יש בידי כח לתקן, והאנשים שסביבי, גם אם טועים לעיתים, אינם רעים ביסודם. גישה כזו יכולה להביא אותך למקומות הרבה יותר טובים.

לבסוף, מה עושים הלאה.
עומדות בפנייך שתי דרכים. באחת את יכולה לבחור, והיא הדרך הקלה: לא לעשות כלום. היתרונות בדרך הזו הם חיסכון במאבק אפשרי עם המדריכה השנייה, פחות אכזבות ופחות אנרגיה שמושקעת בדבר שאינך יודעת אם תצלח. החסרונות הם, שעל פי מה שאת מתארת, ייתכן שהמצב רק ילך ויחמיר, והחניכות יתקרבו למדריכה השנייה ויתרחקו ממך.
השנייה היא קשה יותר, ומצריכה אורך רוח ומאמץ. את יכולה לפנות בשלב ראשון לקומונרית, לשאול אותה כיצד היא תופסת את המצב, לתאר לה את נקודת המבט שלך ולשאול מה לדעתה יש לעשות הלאה. בשלב שני, אולי הקומונרית תציע ללבן את הדברים עם המדריכה השנייה. אם היא באמת דמות חינוכית (ונראה שכריזמה לפחות, יש לה) ויש לה אחריות כלפי השבט, היא תנסה לפתור איתך את העניין. יכול לצאת מזה דבר טוב וחיבור ביניכן, ולעומת זאת יכול להיות שתראי שאין עם מי לדבר, ואת צריכה למצוא לעצמך מקום אחר להשפיע בו. העיקר הוא, לבוא מתוך גישה חיובית ורצון לתקן. 'כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם' (משלי כז').

מקווה שהועלתי,
חדוות ה' היא מעוזך,
נחום.