הבחירה

שלום לך,
שאלתך ברורה וחשובה.
לא אוכל לסקור כאן את כל השיטות שנאמרו בסוגיא זו, לכן אכתוב לך שתי גישות עיקריות שהמחלוקת ביניהם מבטאת את שיאה של המחלוקת.
שתי הגישות הם: שיטת הרמב"ם ב'יד החזקה', ושיטת ר' בחיי בספר "חובת הלבבות".

ר' בחיי בשער 'עבודת השם', פ"ח מביא שלוש גישות: גישה ראשונה אומרת שיש לאדם בחירה חופשית בכל מעשיו. גישה שניה שאין לאדם בחירה במעשיו כלל.
אך מכיוון שא"א להכריע במחלוקת הזו, כי על כל דעה יש קושיות, אומרת הגישה שלישית בואו ונעשה פשרה. מחד, נתנהג כאילו יש לנו בחירה ונזהר מלחטוא וכו', מאידך, נבטח בה' כאילו כל המעשים, הפעולות, הרווח וההפסד כולו נגזר מאת ה'.
ובהמשך ב'שער הבטחון' (פרק ד') מרחיב ומבאר ר' בחיי את היחס בין בחירת האדם לגזירת ה'. לדעתו, צריך האדם להאמין שחייו ומותו, בריאות גופו, מחלותיו הכל מאת ה'. וכן: פרנסתו, מזונו, מלבושו ושאר עניני גופו. כלומר אין לאדם השפעה על הנעשה בעולם, הכל נעשה על פי גזירת ה' אף אדם לא יכול להרע לי, ואיני יכול להרע לאחרים ללא גזירת ה'. עד כדי כך, שאפי' אם אדם ישליך עצמו לכבשן האש ימות בגזירת ה'! מומלץ מאד שתעייני שם ותראי איך הוא מתמודד עם כל הבעיות שבשיטה זו.

מאידך הרמב"ם ב'יד החזקה' בהלכות תשובה (פ"ה, ה"ג) קובע לנו כיסוד מוסד:
"דבר זה עיקר גדול הוא והוא עמוד התורה והמצוה...שהרשות בידכם וכל שיחפוץ האדם לעשות ממעשה בני האדם עושה בין טובים בין רעים". (כדי לעיין גם ב'מורה נבוכים' ח"ג פי"ז,יח)
דרך אגב, בדעה זו מחזיקים הרבה מאד מרבותינו הראשונים, שיש לאדם יכולת לעשות מה שלא נגזר מאת השם. ראי את שתי התשובות של הרמב"ן מדוע נענשו המצרים על ששעבדו את בני ישראל, על הפסוק "וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנוכי". וכן במדרש שמות רבה על פסוק זה. וכן במסכת סנהדרין דף סז: "אמר רבי יוחנן למה נקרא שמם כשפים" וכו' ובפירוש רש"י ותוס' שם.

נמשיך בשיטת הרמב"ם: אם יש לאדם חופש, הוא יכול להרע לאנשים אחרים גם כן. כך הרמב"ם מסביר את הרוע שבעולם. רובו ככולו בא מבחירתו החופשית של האדם להרע לחבירו. הרמב"ם מנסה להבין את הקב"ה, הוא לא מוכן לקבל, באופן עקרוני, את התשובה שכל הרע שבעולם בגזרת ה' אלא שאין אנו מבינים את חכמתו. לדעתו, לא יתכן שה' גזר שיהיה רע לאדם.
הרמב"ם מדגיש, שה' משגיח על הצדיקים. ואם רשע ינסה להרע לצדיק, ה' יצילנו מן הרשע. אך כל אחד לפי מידת צדיקותו. (חשוב לעיין גם ב'מורה נבוכים', פרק נא, ב'הערה', "עלה בדעתי עכשיו היבט נפלא" וכו')
אמנם אם קורה לאדם משהו רע, כנראה שהוא לא כ"כ צדיק, ולכן הוא לא היה ראוי לכך שה' יציל אותו. ובוודאי שהוא צריך לחזור בתשובה.
אם תשאלי, לדעת הרמב"ם איך אפשר לברך ברכת 'הגומל'? הרי יתכן שהנס היה במקרה ובדרך הטבע?
ראי את דברי הט"ז בפירושו לשלחן ערוך (בסימן רי"ח, סעיף קטן ו) "אבל הגומל הוא אף על פי שנעשה לו תשועה שאפשר דרך הטבע מכל מקום הוא מחזיק טובה לו יתברך ולתלות בהשגחה".

לסיכום: לדעת הרמב"ם א"א לומר שכל מה שקורה לאדם טוב לו, ושאת הכל ה' מכוון מלמעלה. אדרבה, זוהי האחריות שה' הטיל על האדם לחשוב ולכוון את דרכיו ומעשיו שלא יקלקל ולא יזיק. "סוף מעשה במחשבה תחילה".

רבים מעדיפים את שיטת ר' בחיי, מפני שהיא מרגיעה את נפש האדם. את הסבל שעובר עליו הוא תולה בחכמתו ורצונו של הקב"ה, ומאמין שסבל זה אינו לשווא, וכפי שכתבת "זה בא ממנו והוא כבר יכוון אותי למקום הנכון".
אולם מאידך, אם כל הסבל שאנשים סובלים הוא מהקב"ה, אנו בבעיה קשה. וכי הקב"ה גוזר שיהיו דברים כל כך רעים? אמנם, כול היהודים מאמינים שה' לא עושה רע לאדם, אך זה לא טוב ולא מצווה להוסיף קושיות על הקב"ה.
כמובן שהשאלה לא נפתרה, יש עוד הרבה להעמיק ולחקור ולהפנים בסוגיא זו.
שיהיה לך רק טוב
כל טוב

בברכה,
צוות משיבים ישיבת ההסדר קרני שומרון
karnei_shomron@intermail.co.il