שאל את הרב

האם פטירה של אדם זה עונש או הטבה לאדם הנפטר

הרב עוזיאל אליהו הרב עוזיאל אליהו 07/09/04 11:21 כא באלול התשסד

שאלה

כבוד הרב ,

קודם כל המון תודה , על התשובות החכמות

מבחינת מחייה נפשות) ועל דברי החיזוק

פשוט אין מילים... אלא לאחל לך שהשם הטוב יגמול לך על הכל לטובה ולברכה .

רציתי לשאול שאלה נוספת :

כתוב היכן שהוא בגמרא : שאדם הנפטר יזהרו בני משפחתו , עירו , שכונתו וכו' .

אז אני כבר לא מבינה כלום - מצד אחד אני קוראת שזה טוב לנפטר כי הוא הגיע לעולם הבא שכולנו מחכים להגיע אליו .

אז למה לא שמחים ? למה עצובים ומקיימים דיני אבלות ? ולמה צריך להזהר אנשי ביתו ועירו וכו'

והאם זה עונש בשביל הנפטר או הטבה .

בקיצור אני כבר מבולבלת ...

האם תוכל להסביר לי את הנושא .

תבורך מפי עליון .

תשובה

ב"ה


ברכה ושלום.


מוות זה גזרה שהשם גזר על בני האדם וכפי שכתוב בקהלת פרק יב

(א) וּזְכֹר אֶת בּוֹרְאֶיךָ בִּימֵי בְּחוּרֹתֶיךָ עַד אֲשֶׁר לֹא יָבֹאוּ יְמֵי הָרָעָה וְהִגִּיעוּ שָׁנִים אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵין לִי בָהֶם חֵפֶץ:
(ב) עַד אֲשֶׁר לֹא תֶחְשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ וְהָאוֹר וְהַיָּרֵחַ וְהַכּוֹכָבִים וְשָׁבוּ הֶעָבִים אַחַר הַגָּשֶׁם:
(ג) בַּיּוֹם שֶׁיָּזֻעוּ שֹׁמְרֵי הַבַּיִת וְהִתְעַוְּתוּ אַנְשֵׁי הֶחָיִל וּבָטְלוּ הַטֹּחֲנוֹת כִּי מִעֵטוּ וְחָשְׁכוּ הָרֹאוֹת בָּאֲרֻבּוֹת:
(ד) וְסֻגְּרוּ דְלָתַיִם בַּשּׁוּק בִּשְׁפַל קוֹל הַטַּחֲנָה וְיָקוּם לְקוֹל הַצִּפּוֹר וְיִשַּׁחוּ כָּל בְּנוֹת הַשִּׁיר:
(ה) גַּם מִגָּבֹהַּ יִרָאוּ וְחַתְחַתִּים בַּדֶּרֶךְ וְיָנֵאץ הַשָּׁקֵד וְיִסְתַּבֵּל הֶחָגָב וְתָפֵר הָאֲבִיּוֹנָה כִּי הֹלֵךְ הָאָדָם אֶל בֵּית עוֹלָמוֹ וְסָבְבוּ בַשּׁוּק הַסֹּפְדִים:
(ו) עַד אֲשֶׁר לֹא יֵרָתֵק חֶבֶל הַכֶּסֶף וְתָרֻץ גֻּלַּת הַזָּהָב וְתִשָּׁבֶר כַּד עַל הַמַּבּוּעַ וְנָרֹץ הַגַּלְגַּל אֶל הַבּוֹר:
(ז) וְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ:"

אולם חז"ל בתלמוד במסכת שבת דף קה עמוד ב ראו קשר בין המוות לבין מוסר ההשכל והחיזוק שיש לקחת מאותו מעמד קשה.
כלומר להשתמש בפטירה בשביל מנוף והתקדמות בעבודת השם ובדברים שבין אדם לחברו.
ודבר זה נפסק להלכה בשולחן ערוך יורה דעה סימן שצד

[סעיף ד
כל שלשה ימים יראה האבל כאילו חרב מונחת לו בין כתפיו; משלשה ועד שבעה, כאילו זקוף כנגדו בקרן זוית; משבעה ועד שלשים, כאלו עובר לפניו בשוק; וכל אותה השנה הדין מתוחה כנגד אותה משפחה; ואם נולד בן זכר באותה משפחה, נתרפאת כל המשפחה.

סעיף ה
אחד מהחבורה שמת, תדאג כל החבורה.

סעיף ו
כל מי שאינו מתאבל כמו שצוו חכמים, ה"ז אכזרי; אלא יפחד וידאג"]

ויש דברים שעושים אותם בזמן האבל שהם לכבודו של מת ויש דברים שעושים שהם לכבודם של החיים למשל התלמוד בסנהדרין דך מו עמוד ב' דן בשאלה האם ההספדים הם "יקרא דחיי" או "יקרא דשכבי".

ולגבי עצם המוות האם זה עונש או שכר אף אחד לא יכול לדעת רק דבר אחד אנו יודעים [ "שכל זמן שהנר דולק צריך לתקן " ]כמו בסיפור המפורסם:


כל זמן שהנר דולק לילה, חורף אחד. גדול מישראל הולך יחיד. אפילה, יללת סופה.

רק בסמטה צרה אחת בבית צר, מאיר חלון קטן. הוא ניגש מציץ, ורואה:

סנדלר יושב כפוף, ולאור הנר המהבהב מתקן נעליים.

הוא נכנס ולשואל אותו:
"מדוע אינך שוכב לישון?"

והסנדלר עונה בתום:
"כל זמן שהנר עוד דולק, צריך לתקן!"

הצדיק עומד רגע, ופתאום הוא רועד כולו
"קרה משהו?" הסנדלר שואל

הצדיק אינו עונה,
הוא רץ בחושך

["כל זמן שנר דולק צריך לתקן"...
נר השם נשמת אדם..]




בברכה,


עוזיאל



כתבות נוספות