האם מותר לשבת על שולחן?

ב"ה



ברכה ושלום.


לא כדאי להשתמש בשולחן בשימוש שהוא לא מיועד לו.
השולחן של האדם הוא כמו "שליח " (אותו שורש )
והיעוד של השולחן הוא לשמש את האדם בעשיה כגון כתיבה או לימוד או אכילה.
ולכן לשולחן יש "מעמד " מיוחד בכך שהוא השליח והאמצעי שלנו לעשיית דברים טובים.
ולכן לא כדאי לשבת על שולחן שזה מראה מעין זילזול בשליח המכובד הוא השולחן.

חכמים הקבילו את השולחן למזבח .
האוכל -הוא הקורבן.
השירים והדברי תורה -כמו שירת הלווים במקדש.
**השולחן בשימוש הנכון מכפר על עוונות שלך !!!!!

כדי שתוכל להשתעשע בדברי תורה אני מעתיק לך את דברי המגן אבות לרשב"ץ על אבות פרק ג משנה ד

שלשה שאכלו על שלחן אחד ואמרו עליו דברי תורה ולא הספיק להם לפטור את עצמן בברכת המזון אלא שדברו בו דברי תורה, הרי הוא כאילו אכלו משולחנו של מקום,

הפך האחרים שאכלו זבחי מתים האסורים בהנאה, והללו הם כאוכלי זבחי שלמים אחר שאכל המזבח חלק שמים ואלו זכו משולחן גבוה,

וכמו שאמרו חכמים ז"ל בפרק האיש מקדש [נב ב] ובראשון ממנחות [ו א] ובשני מיום טוב [ביצה כא א] ובראשון מקמא [ב"ק יב ב] ובערכין פרק אין מקדשין [כד ב] ובפרק העור והרוטב [חולין קכ א] ובפרק יש מותרות [יבמות פז א], כהנים כי זכו, משולחן גבוה קא זכו. ואמרו בפרק התכלת [מנחות מה ב], לי"י לכהן, קנאו השם, ונתנו. והביא ראיה מהפסוק שכתוב, 'וידבר אלי זה השולחן אשר לפני י"י' [יחזקאל מא כב]. וזה הפסוק ביחזקאל, על המזבח,


ולפי שנקרא המזבח שולחן, נראה שיש שולחן דומה למזבח, ואי זה הוא?
, זה (הוא) [שלחן] שאמרו עליו דברי תורה ברבים, ואין רבים פחותים משלשה, כמו שדרשו ימים, שנים, רבים, שלשה. בסוף נדה [לח ב]. זה נראה לי פירוש זאת הראיה. ובפרק שתי הלחם [מנחות צז א] וכן בפרק חומר בקודש [חגיגה כז א] ובאחרון מברכות אמרו [ברכות נה א], פתח במזבח וסיים בשולחן, רבי יוחנן ורבי אליעזר דאמרי תרוייהו, בזמן שבית המקדש קיים, מזבח מכפר על האדם, ועכשיו שולחנו של אדם מכפר עליו.

ורבינו שלמה ז"ל כתב, [בד"ה וידבר] וידבר אלי, מיד כשדבר דברי תורה נקרא שולחן אשר לפני י"י. עוד כתב, שיש אומרים מראשו של מקרא הוא יצא, והמזבח עץ שלש אמות, אל תקרי אמות אלא אמות, כמו יש אם למקרא, כנגד תורה נביאים וכתובים, ואמרי לה מקרא משנה ותלמוד, שצריך אדם לדבר בהם על השולחן ואז קרוי שולחן אשר לפני י"י, עד כאן.


ומכאן נהגו לדרוש בסעודת חתן קודם ברכת המזון, והוא מנהג קדום נהגו בו גדולי הראשונים אנשי מעשה וחכמה. והרב הגדול רבינו אברהם ברבי דוד ז"ל, כתב בספר איסור משהו, כי הוא היה נוהג כן לדרוש בסעודה, ומפני זה אמרו בפרק ערבי פסחים [קיג ב], כי תלמיד חכם שאינו מיסב בסעודה של מצוה הוא כמנודה לשמים, מפני שהיה מנהגם לדבר דברי תורה. וכמו שמצינו בראשון מקדושין [לב ב], שהיו רבי אליעזר ורבי יהושע ורבי צדוק מסובין בסעודה, ורבן גמליאל עומד עליהם, שהיה משתה בנו, והוא מנהג הגון. וכן מעשה אחר יש שם מהאמוראים. וכן במדרש רות [רבה פרשה ו ד"ה ד [יג] ליני], במשתה שעשה אבויה כשנולד אלישע אחר, היו רבי אליעזר ורבי יהושע מסתלקין מן התורה אל הנביאים ומן הנביאים אל הכתובים והיו הדברים שמחים כנתינתן מסיני, כמו שנזכר שם. והוא יותר נכון ממה שנשתנה המנהג היום לדרוש בבית הכנסת קודם הסעודה ונשאר מקום הסעודה לעמי הארץ המנבלים את פיהם אשר היא עבירה גדולה, כמו שנזכר בשני משבת [לג א] ובראשון מכתובות.






בברכה,





עוזיאל