האם לעודד רווקים\ות להנשא

בס"ד

שלום וברכה.

כמעט כל האנשים שלא התחתנו הצטערו מאוד על כך, בסופו של דבר. ומוטב מאוחר מאשר לעולם לא.

אין להשוות בין תחושת אדם שעומד בסוף ימיו ערירי, לבין תחושת אדם שעומד בסוף ימיו ויודע שיש לו ממשיכים בעולם. והוא לא לבד, אלא יש לו אדם תומך, אדם שהוא חלק ממנו.

אמנם קיימת בעיה בגילאים מבוגרים מהסיבה שציינת, שכל אחד כבר מגובש בעצמו. אבל גם בני זוג צעירים אינם "קופי" אחד של השני. יש ביניהם דמיון בכיוון הכללי של החיים, ודמיון כללי אפשר למצוא גם אצל מבוגרים.

החתונה לא רומסת את עצמאותו של כל אחד, אלא היא בונה עליה קומה שניה. אם יש אחד שמאוד מאמין בעיקרון מסויים הוא יכול להמשיך ולהאמין בו גם אם בן או בת זוגו חושבים להיפך.

נכון שיש גם זיווגים שאינם עולים יפה. אבל זה כמו שאדם יאמר שהוא לא רוצה לנהוג, כי יש הרבה נהגים שעושים תאונות. למה זה אינו שיקול?

[ראשית], משום שעדיין הסיכוי גדול הרבה יותר מהסיכון. במיוחד שלא מדובר כאן ב"סתם נסיעה" אלא בדבר הכי גדול שיכול להיות.

[ושנית], אם אותו אדם ינקוט באמצעי זהירות הוא יקטין מאוד את הסיכוי שלו להיפגע. הרבה נפגעים בתאונות כתוצאה מנהיגה פרועה, נהיגה מתוך עייפות, וכו'. וכך בעניין הנישואים.

הסיבה להתפרקות של כל כך הרבה משפחות לצערנו נובעת מכך שמלכתחילה הנישואים נתפסים כאמצעי למטרה של כיף ושל סיפוק יצרים, שהם לא דברים עמידים במיוחד, במיוחד בגיל צעיר שבו אנשים יותר סוערים במזגם. לעומת זאת בגיל מבוגר יותר, אם שני הצדדים באים לחתונה מתוך החלטה ברורה של נאמנות זה לזה וככוד הדדי – יש לכך הרבה יותר סיכוי. בעצם אם מראש באים מוכנים, הסיכוי הוא אפסי שהקשר יתפרק.

וזה שיש משפחה שזקוקה לך אינו שיקול, כשם ש"עניי עירך קודמים". בודאי אם יש פתרונות כמו שאת כותבת.
וראי עוד קישור:
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=31550


בהצלחה