שאלה
יש לי בעיה לגבי קשר מסוים והייתי רוצה לדעת מה לעשות.
יש לי קשר עם מישהו שעכשיו הוא לומד בישיבה גבוהה ואני עדין לומדת בכיתה י"ב . הקשר שלנו התחיל לפני שנה. לפני שהוא התחיל ללמוד בישיבה החלטנו לנתק את הקשר למשך שנה בערך כיוון שהוא רצה להקדיש את כל כולו ללימוד תורה ואני כמובן מכבדת את ההחלטה. אבל הקשר לא נותק לגמרי אלא המשיך ,אבל על "אש קטנה". לפני חודש בערך החלטתי לברר מה קורה עם כל הקשר הזה ואכן שאלתי אותו מה הוא חושב לעשות עם הקשר הזה בעתיד (אם יש לנו עתיד ביחד). הוא אמר שאני זאת שתקבע מה יהיה הלאה וגם טען שיש לו רגש מאוד חזק אלי אבל אם אכן יקרה משהו משמעותי זה יהיה רק בעוד 3-4 שנים בערך ושבנתיים אין לו שום כוונה להיות בקשר רציני עכשיו . הבעיה היא מה אני אמורה לעשות/לענות לו. אני אשמח אם תוכלו לעזור לי להגיע להחלטה נכונה מכל הבחינות של הנושא (השאלה שלי היא האם לנתק סופית את הקשר או לחכות לו עד שיחליט שהוא מוכן לקשר ממש רציני. הרגש שלנו אחד כלפי השניה הוא הדדי.
תשובה
שלום לך.
ראשית, יישר כח על העלאת השאלה, האומץ לבררה בכנות, והנכונות העולה מדבריך לפעול כפי שנכון לעשות למרות שזה לא תמיד פשוט כלל וכלל.
הבעיה שאת מעלה מעסיקה רבים בדורנו. החיים בחברה מעורבת יוצרים מצבים שבהם נוצרים קשרים בין בנים ובנות לפני שהם בשלים לחתונה. קשר כזה יוצר מצב כמעט בלתי אפשרי שבו שני אנשים שאוהבים זה את זו, ונמשכים זה לזו, אינם יכולים במשך שנים רבות לממש את האהבה הזאת בקשר של נישואין. המצב הזה אינו בריא:
א. משום שקשה מאוד שלא לעבור על איסורי תורה במצב זה. גם אם מצליחים לשמור על הלכות ייחוד וקירבה, עדיין ישנם איסורים רבים שכמעט בלתי אפשרי שלא לעבור עליהם, כגון: הרהור והסתכלות באשה שאינה אשתו (שהותרה רק לצורך נישואין, וכאשר אדם כבר החליט שהאשה נאה בעיניו, שוב אסור לו להביט בה עד הנישואין). עוד בעניין זה אפשר לקרוא בספרו של הרב אבינר שליט"א - "חסד נעורייך".
ב. משום שנוצר פה מצב פסיכולוגי לא בריא שבו אדם צריך לחסום את הקשר כל הזמן שלא יתפתח יתר על המידה. המצב הזה לא מאפשר לאדם לעסוק בתפקיד העיקרי שלו בשנים הראשונות לעצמאותו, שהוא - גיבוש אישיותו. והתוצאה היא תיסכול רב ששני בני הזוג סוחבים איתם, ואם אכן הם יתחתנו בעתיד יפגע הדבר גם בקשר הנישואים.
לאור הדברים הללו, צודק מאוד ידידך בכך שהוא רוצה להקדיש את עיקר עיסוקו ללימוד בישיבה והתגבשותו האישית, ואם את אוהבת אותו ודאי שלא תרצי לחסום אותו בכך. כמו כן, גם לך חשוב "למצוא את עצמך" בלי תלות בו.
לכן נראה לי שהדבר הטוב ביותר הוא לא למשוך את הקשר. ייתכן שבעתיד, כאשר תגיעו שניכם למצב של בשלות לנישואים, תרצו להכיר שוב, ותמצאו את הדרך ליצור שוב קשר. אך מצד שני, ייתכן גם שאז, אחרי שכל אחד מכם יתפתח בכיוון שלו, זה כבר לא יהיה שייך ויתברר שמעולם זה לא היה שייך, ולכן אל תתחייבו זה לזו, אלא תנו לדברים להתפתח מאליהם. נוסף לכך, יכול בהחלט להיות שאחד מכם יחליט מוקדם יותר מהשני שהוא בשל לנישואים וחבל שתהיו תלויים זה בזו.
הפירוד הזה הוא קשה מאוד, משום שמעורב בו רגש חזק, אבל קשה פי כמה להשאר במצב הזה לאורך שנים רבות, וכאמור זה מוביל לנזקים רבים. אם תפרדו, זה יצור התמודדות של מס' שבועות או חודשים, ולאט לאט הזמן ירפא את הכאב, ותתפנו כל אחד לעסוק בדברים חיוביים ובונים עד שבעזרת ה' תהיו בשלים לבניין בית/בתים בריא/ים ושמח/ים.
יש עוד הרבה מה להרחיב, אבל קצרה היריעה וכל מה שכתבתי זה רק עקרי הדברים, על פי עניות דעתי. אם יש לך שאלות נוספות, אשמח אם תכתבי לנו.