האם יש מטרה לחיי? מה ייעודי?

שלום לך.

לפני כמה חודשים נתתי שיחה לקבוצה של חיילים "חילוניים". דיברתי על ייעוד בעולם ושלא לחינם אנחנו נוצרנו וכו'. האמת, רוב אלו ששמעו אותי לא הבינו מה אני רוצה מהחיים שלהם. "תן לחיות וליהנות מהחיים". "כסף, וילה וולבו ואני מבסוט". ישבה שם בחורה אחת וביקשה לדבר. בתחילה היא הודיעה לי חגיגית שהיא לא מאמינה באלוקים והיא הדוגמא לכופרת הגמורה, אבל תמיד הטרידה אותה שאלת הקיום - אני קמה בבוקר עובדת כמו חמור בכדי שיהיה לי כסף לגדל את ילדי, שיגדלו ויעבדו כדי שיהיה להם כסף לגדל את ילדיהם, ומה כל השקר הזה?! זה כבר שנים שהיא מחפשת בשביל מה כל היקום הזה מסתובב על צירו (שאלה הדומה לשאלתך). אמרתי לה שצר לי לבשר לה אבל היא הדוגמא למאמינה הגדולה, כי החיפוש שלה והידיעה הברורה שחייבת להיות פה תכלית לבריאה, זוהי בדיוק האמונה שיש פה יד מכוונת ורצון ומשמעות לאדם ולעולם. חתול, לדוגמא, לא מחפש תכלית וייעוד לקיומו, וגם אבי אבותינו הקוף (לטענתה ...), לא שואל את עצמו בין קוקוס וקוקוס מהי תכלית אכילתו. רק האדם שיש בו נשמה, שקשורה אל הרצון של בורא העולם, חש דחף פנימי למלא את ייעודו. מי שחי ע"פ הקול הפנימי הזה ומשתדל למלא בחייו את התכלית האלוקית שבשבילה נברא - הוא מוציא מהכח אל הפועל את רצון ה' בעולם, הוא זה שחי את אמונתו.

ובצורה פשוטה יותר- אם כל היקום הזה נוצר בעקבות התפוצצות של כמה מימנים, והאדם הוא אוסף של טעויות משונות של התפתחות החד תאי (= מוטאציות), אז אנחנו סתם פה ותן לי לעבור את החיים, למלא את הסיפוקים שלי וגמרנו ("פותחים פה ומחכים לעונג הבא" ...). אבל, אם יש רצון שגרם לבריאת העולם והשגחה על מה שקורה בו ויש מישהו שרצה שאני אצא לאוויר העולם לפני כך וכך שנים, אז אני חשוב פה למהלך של העולם! ממילא עלי לברר מהו התפקיד הספציפי שלשמו נבראתי, מהי השליחות, האחריות והחשיבות שלי בעולם, ועלי להשתדל לבצע אותה. הנשמה שלי שהיא חלק האלוקי שבי, משמשת אצלי כמצפן. היא תובעת ממני ולא מרפה: מלא את ייעודך! אל תחיה סתם! נכון, ישנם רבים ששחקו כליל את יכולת ההתקשרות שלהם עם הקול הפנימי הזה הנובע מנשמתם, אך האדם המאמין, מאמין קודם כל בחייו ושומע את המלאך האלוקי קורא לו- גדל! הקב"ה הרי שלח את הנשמה לעולם כאשר הוא רואה שהעולם לא יכול להמשיך ולהתקדם בלעדיה, והוא יודע את מקומה, כשרונותיה ותכונותיה, בהתאמה לתפקיד אותו היא אמורה למלא בעולם. אם האדם ממלא את שליחותו בעולם - הנשמה מתקדמת ושבה לגן עדן, אך אם האדם מעל בשליחותו ולא השתמש בכוחות אותם נתן לו הקב"ה כדי לבצע את ייעודו האלוקי, הנשמה נפגעה ומגיעה לתיקון - בגהינם. לא נעים. זהו עומק העניין של "שכר ועונש", כאשר העונש הוא תיקון החטא - ההחטאה הגדולה של החיים. הפספוס של המטרה שלהם.

וכעת נתמקד יותר - העולם נוצר כדי לגלות את ה' גם במערכות חומריות שנראות, לכאורה, רחוקות מאלוקים - "לתקן עולם במלכות שדי", כך תתברר אחדות ה' ונגיע למצב של גאולה שלימה. הרמוניה בין חומר לרוח, תחיית המתים, ועוד. אין זה המקום להאריך בזה.

כל אחד מאתנו הוא חייל ביחידה מובחרת - "עם ישראל", שפועל בחייו על מנת לגלות את שם ה' בעולם, ולהופכו ליותר מוסרי ויותר אלוקי. כעת נקשר כל פרט בחיינו אל האידיאל הכללי - כשאני מוציא בגרות אני רואה בזה דרך לכך שאוכל לעבוד ולהתפרנס בכבוד, וכך אוכל ללמוד תורה ולקיים מצוות, ובזה אני פועל לקידום העולם. כל מצווה שאעשה מוסיפה אור ואלוקות אצלי ואצל כל הסובבים אותי, ומשפיעה קדושה כללית לעולם כולו. (באופן חינוכי ובאופן סגולי - מיסטי). גם בעבודה אוכל למצוא ערך. אני רופא, מהנדס או כל דבר אחר, ובעבודתי אני פועל לשיפור ותיקון העולם ביושר, במסירות, בדרך ארץ וברצון להיטיב לבריות. נכון, אני מחכה למשכורת, וגם זה חשוב - עלי לפרנס את ילדי שיגדלו ויוסיפו לחנך ולתקן ולהיטיב לעולם. באופן כזה, כשאעזוב את העולם, אדע שהשתדלתי בכל מאודי שהעולם יהיה טוב יותר מאיך שהיה כשהגעתי אליו.

לסיכום - דעי לך, דווקא את עם האופי, הסגנון, היתרונות והחסרונות שלך, דווקא את במקום בו את נמצאת במשפחה בה נולדת, דווקא המכלול הזה שלך ייתן את פירותיו המיוחדים, בסגנון ובאריכות שרק את יכולה לתת!

נכון, הרבה אנשים חיו פה סתם, גדלו ילדים, יצאו לפנסיה ומתו. הם לא ציפו מעצמם להרבה יותר מאשר להסתדר פה בחיים. אותנו מניעה הנשמה, האמונה והשליחות האלוקית שלנו. יש לנו סיבה טובה להסתכל על חיינו באופטימיות - להאמין בעצמנו.
בברכה
אייל, חברים מקשיבים