שאלה
שלום לרב,
קודם כל חשוב לי לומר מראש כי השאלה נכתבת מתוך צמאון לדעת וחתירה לאמת, ולא מתוך זלזול חלילה לתנ"ך הקדוש.
לפי מיטב הבנתי, חוץ מן התורה אותה הכתיב הקב"ה למשה, שאר הכתובים הינם מגילות שנמצאו, ולא הוכתבו ישירות מפי הגבורה.
לדוגמא- יהושע שופטים, שמואל ומלכים. הם נכתבו ע"י בני אדם. אולי חכמי המדינה, אולי שריה ויועציה- מה שמעט מערער את אמיתותם.
כלומר, מי אמר שלא הודלפו סיפורי שקר לתוך הכתובים? אולי הייתה שם מעין תחרות של מי ייזכר בדפי ההיסטוריה?
אני זוכרת שלמדנו פעם בשיעור על כתבי חרטומים שנמצאו בשנות השישים ובהם מסופר על מטייל אמיץ (לא זוכרת את שמו) שמספר את קורותיו בדרך למסעו למצרים. בין היתר הוא מתאר שם מלחמות נוקבות דם, נשים תככניות ועוד עשרות מעשי גבורה שהוא זוקף לזכותו.
הסטוריונים הוכיחו כי הסיפור לא היה ולא נברא, אלא כולו הומצא ע"י אדם שבסה"כ שאף לתהילה, ורצה להיזכר דורות על גבי דורות.
מי אמר שאין לנו מקרים דומים בנ"ך? זה לא כמו בתורה, ששם הכל נאמר מפי הגבורה, אין מילה מיותרת, וכל סיפור הכי שולי כביכול- יש בו מסר עצום לדורות.
נביאים כתובים נכתב ע"י בני אדם. בני אדם, כמו כולם, יכולים להיות רמאים ושקרנים או סתם מיואשים. רגע רגע, מי אמר שדבורה באמת ניצחה את צבא סיסרא? ומי יודע מה באמת קרה באוהל של יעל? הרי סיסרא והיא היחידים שהיו שם, מה שהאחרים ראו היה רק את גופתו של סיסרא באוהל יעל. הם לא ראו אותו מגיע לשם, מבקש מיטה ומשהו לשתות. את הכל סיפרה להם יעל.
ומי אמר שבספר מלכים, בית שאול היו הרעים בסיפור? הרי אם דוד בסופו של דבר כבש את הממלכה והיה המלך, אז לודאי חכמי ממלכתו הם שהנציחו את קורותיו בספר דברי הימים, ואם זה כך אזי שהוא יכל לומר להם לסלף דברים כרצונו. הוא יכל להשמיט את כשלונותיו ולהנציח את הצלחותיו. הוא יכל לעשות ככל העולה על רוחו.
אני לא מתכוונת לזלזל בדוד או ביעל ולא באף אחד, אבל אלו שאלות שצריכות להישאל. התשובה הפשוטה "דוד היה צדיק, וככה זה", לא מספקת אותי. אני רוצה לדעת את האמת, גם אם היא רעה.
זה לא הזוי כל כך מה שאני אומרת. יש מקרים רבים של אנשים שנמחקו מדפי ההיסטוריה או סיפורי כזב שנכתבו. חוץ מהמטייל ההוא, יש את האפיפיורית יוהנה, שעלתה לכס האפיפיור מחופשת לגבר, וכשנתגלתה התרמית לעיני כל אנגליה, דאגה הכנסייה למחוק כל רישומים שהיה אי פעם
תשובה
שלום
ישנן הוכחות שכליות לאמיתות התנ"ך, אך את כולן ניתן לדחות, אומנם בדוחק, אך ניתן.
עיקר האמונה שלנו היא אמונה נשמתית בדבר ד´ הנצחי שבתורה ובדברי הנביאים.
השכל הוא אבר קטן וחשוב, הדורש את המאכל שלו, כמו כל אבר אחר.
הבטן צריכה לאכול, העיניים להביט, האף להריח, הידיים לחוש, והשכל לחשוב.
אך הודאות אינה תוצאת השכל, אלא השכל הוא תוצאת הודאות.
כבר דקארט וקאנט (ולהבדיל ביהדות ירמיה וישעיה) הוכיחו בעליל שהשכל מוגבל בהגדרת עצמו והגדרת הסובב אותו.
עיקר היחס למציאות בכלל ולמציאות התורנית בפרט הוא יחס נשמתי פנימי, אמונה.
האמונה והנבואה (הן אחיות) הן מקור הודאות- החיבור הנשמתי לד´. השכל הוא צל של ודאות נשמתית זו.
על כן, ודאי ניתן להטיל ספק בהכל, לנסות להוכיח הפוך וכו´.
אך כיוון שהאדם דבק בד´, נשמתו טובלת בים הודאות, ושכלו מבטא את הודאות הזו בהוכחות שכליות, כהוכחות הראשונים- ריה"ל, רמב"ם, רס"ג ועוד.
דוד מלכנו, היה דבק בד´ בכל ישותו, והוא חי עד היום ברמה האמיתית הנשמתית, וניתן לשאוב ממנו כוחות לעבודת ד´.
כל פטפוטי המילים השוליים על דחפיו החיצוניים הפוליטיים, הם ספקות לגיטימיים בשכל.
אך כיוון שנשמתנו מכירה את דוד, השכל מקבל אותו גם כן, על אף ששכלית ניתן להטיל בזה ספק.
פוליטיקה של כלל ישראל היא דבר ד´. היא ניהול חיי התרבות החברתיים של סגולת ד´ בעולם, ובזה עסקו כל נביאינו.
יראת ד´ היא הקודמת לחכמה, וכיוון שיש אותה, החכמה חיה בנחת ומקבלת את הוכחותיה.
אני ממליץ לקרוא את מאמרו של הרב צבי טאו בספרו 'לאמונת עתנו' חלק ב', 'הישר כדוד', וכן את מאמרו באותה סדרה (איני זוכר את החלק) בעניין דוד ובת שבע.
כל טוב