האם בנ''י ידעו שיחטאו בעגל? (על דרך מסירת תורה שבכתב)

שלום לשואל היקר!
דבר ראשון רציתי לשבח אותך שכששואלים אותך שאלה שאתה לא יודע, אתה לא מנס להתחמק אלא בודק ומברר. כשתבוא לחניך עם התשובה, אתה משדר לו רצינות ורצון לברר וללמוד ע"מ לא לקיים את דברי התורה "כמצוות אנשים מלומדה" (בגלל שהורגלנו לקיים אותה, אלא מתוך לימוד ובירור)
אתה שואל שאלה מאוד טובה, האם באמת בני" ידעו שהם הולכים לחטוא?
כדי לענות על שאלה זו אנו צריכים ללמוד ע"פ דברי הגמרא הראשונים והאחרונים כיצד ניתנה התורה.

בספר דברים (לא,כד) נאמר "ויהי ככלות משה לכתוב את דברי התורה הזו על הספר עד תומם ויצו משה את הלוים נושאי הארון לאמר לקח את ספר התורה הזה..."
מפסוק זה אנו רואים שכתיבת התורה היה תהליך מתמשך שנגמר בפרשת וילך. א"כ התורה שבכתב לא ניתנה כתובה כולה לעם ישראל בהר סיני אלא בתהליך מתמשך של 40 שנה במדבר.

איך התרחש תהליך כתיבת התורה?
הגמרא במסכת גיטין דף ס עמוד א´ מביאה מחלוקת האם ה["תורה מגילות מגילות ניתנה"] היינו, שאחרי שקרה הסיפור נאמר למשה קטע זה בתורה ע"מ שיכתבהו ואחר כך משה חיבר את המגילות לספר התורה. או ["תורה חתומה ניתנה"] היינו התורה נכתבה בשלמותה מתחילה ועד סוף לפי הסדר.
התוספות מבארים שגם לדעה שתורה חתומה ניתנה, אין הכוונה לומר שנתנה מיד בהר סיני בשלמותה או שנכתבה רק בסוף ה40 שנה, אלא שהתורה הכתבה ע"פ הסדר שמופיע בחומש במהלך תקופת השהייה במדבר, בעוד שלדעה שהתורה מגילות מגילות ניתנה" התורה לא נכתבה ע"פ הסדר אלא נכתבה מגילות מגילות ומשה רבינו סידר אותם אח"כ.
מהגמרא הזו ע"פ פירוש התוס´ לומדים שלכל הדעות סיפור התורה נא נכתב מיד בהר סיני אלא נכתב במהלך ה 40 שנה שהלכו בני ישראל המדבר. ע"פ זה ניתן לענות על שאלתך בהר סיני נאמרו למשה רבינו כל מצוות התורה, אמנם לבנ"י לא נאמרו כל המצוות כמו שראינו שהכהנים הצטוו לא להכנס לבית המקדש כשהם שתויים רק בפרשת שמיני שהיתה אחרי מתן תורה. סיפור התורה לא ניתן לבני ישראל מיד בהר סיני אלא נכתב בשלבים לאחר כל מאורע ומאורע. לכן בנ"י לא ידעו שיחטאו בעגל לפני החטא בעצמו.

אפשר להרחיב מעט את שאלתך, הגמרא מספרת שמשה רבינו עלה להר סיני וראה את התורה כתובה לקב"ה אש שחורה על גבי אש לבנה. א"כ לכאורה משה ידע שעם ישראל יחטאו וכן ידע גם שלא יכנס לארץ, א"כ מדוע התפלל על כך. (אני יודע שזו שאלה קצת פילוסופית שהרי כתוב בתורה שמשה התפלל ולכן זה היה חייב לקרות, אך אם משה רבינו ידע שלא יכנס לארץ הוא לא היה אמור להתפלל וממילא לא היה נכתב בספר התורה שהוא התפלל...)

ניתן לענות על שאלה זו בשני מישורים:
אפשרות ראשונה, משה רבינו מלמד אותנו שתמיד האדם חייב לבקש מהקב"ה גם אם יודע שבסופו של דבר הקב"ה לא יקיים את בקשתו.
אפשרות שניה, ע"פ הגמרא בבא בתרא טו. (אביא את הסוגיה בקיצור) הגמרא שואלת מי כתב את 8 הפסוקים האחרונים בתורה, שכן נאמר בהם "וימת משה" ואם משה כתב אותם דברי התורה נראים כשקר, שכן משה עדיין חי, ומצד שני חייבים לומר שמשה רבינו כתב את אותם פסוקים לפני מותו שכן נאמר בדברים לא, כד, שמשה כתב את כל דברי התורה עד תומם.
ר´ שמעון אומר שאת כל התורה הקב"ה אמר למשה, ומשה כתב וקרא ואילו את 8 הפסוקים האחרונים משה כתב בדמע. הגר"א מבאר שפירוש המילה בדמע היינו בערבוביה. כלומר שאותיות התורה שהיו כתובות באש שחורה על גבי אש לבנה היו כתובות ברצף ללא רווח בין המילים. את הרצף הזה היה אפשר לקרוא באפשרויות נוספות מלבד הצורה בה מחולקות המילים בספר התורה שלנו. כהקב"ה אמר למשה את כל התורה הוא מסר לו את המילים מחולקות, ואילו את 8 הפסוקים האחרונים משה רבינו כתב ברצף של אותיות. כך יוצא שלא היה רשום במפורש שמשה רבינו מת ולכך יש אפשרות שמשה רבינו כתב את פסוקים אלו ובכל זאת דברי התורה לא נראים כשקר.

ע"פ זה ניתן אולי לומר שמשה רבינו קיבל בהר סיני את התורה בתור רצף של אותיות ורק לאחר שקרו הדברים הקב"ה אמר למשה את חלוקת המילים. א"כ כשמשה התפלל לקב"ה על הכניסה לארץ עוד לא היה כתוב במפורש בספר התורה שמשה רבינו לא יכנס לארץ. והיתה אפשרות שה´ יתן למשה להכנס לארץ ואילו הפסוקים שבהם כתוב שמשה רבינו לא יכנס לארץ יקראו באופן שונה.
(את ההבנה הזו בקשר לתפילת משה רבינו כתבתי לפי סברתי ולא מצאתי אף אחד שאומר את זה. לכן אם יש לך קושיה על הדברים האלו יתכן שטעיתי בסברתי)

אני מציע שתלמד את הגמרות שהבאתי בעצמך ואחרי שתבין אותם טוב, תלמד אותם עם החניך ותענה לו על שאלתו. אינה דומה תשובה בעל פה לתשובה מתוך מקורות. מבטיח לך שהוא לא ישכח את זה כל החיים שלו. (את פירוש הגר"א תוכל למצוא בספר התודעה בפרק ל´)


בהצלחה רבה

ש"י
חברים מקשיבים

shlomoyitz@gmail.com