שאלה
שבוע טוב!
יצא לי לקרוא לאחרונה דעות של דת"לשים על הדת, ואת הסיבות שגרמו להם לחזור בשאלה.
ככל שאני חושבת על זה יותר, הגורמים ליציאתם בשאלה נראים לי יותר ויותר הגיוניים.
הם כותבים כך:
-למה יצאתי בשאלה?
מבחינתי, השאלה המעניינת היא הפוכה: למה רוב (בינתיים) הדתיים נשארים דתיים?
אני מניח שהתשובה לכך קשורה לשני הסברים מרכזיים המשלימים זה את זה:
חינוך והנטייה של כל עצם להמשיך ולהיות במצבו. וכך, ומשל, החינוך הדתי מתאמץ מאוד ליצור את המסגרת הנכונה להשלטת האמונה הדתית (עובדה כי כמעט כל מי שלא נולד דתי ולא למד במוסדות "הנכונים" אינו דתי).
באופן אישי, החלטתי לקבל אחריות על חיי ממקום אמיתי ואותנטי. וכך, למרות שהיהדות קרובה לליבי ביותר ואני מקדיש את חיי להוראה וחינוך יהודי, הרי מבחינה סוציולוגית אני הולך ומתרחק מהציבור הדתי, הנתפש בעיני כדוגמטי, שבניו הם התינוקות שנשבו האמיתיים. אני מאושר לחיות את חיי בדרך המתאימה לי, לנצל את זמני בצורה המדויקת ביותר ללא השעות המיותרות של תפילה (למרות שאני עורך בשמחה גדולה קבלות שבת לציבור הכללי) ומוצא את עצמי יותר ויותר פועל בדרך רוחנית ואידיאולוגית (פחות א"י השלמה ויותר צדק חברתי וזהות יהודית) מאשר בזמן היותי "דתי".
גם ההקצנה של הציבור הדתי בשנים האחרונות ודאי לא עושה חשק לחזור חזרה. לסיכום, אני מרגיש עצמי יהודי כיום הרבה יותר מאשר לפני החזרה בשאלה. דתי בכל רמ"ח אבריי, ולא רק מהמצח ומעלה.
-אדם דתי שרוצה להיות כן עם עצמו חייב לשאול- האם יש לי סיבה טובה לקבל את הקביעות הלא רציונלית והמיתוסים שלמדתי בינקות?
ומדוע הנני דוחה את אלו של עשרות תרבויות ודתות אחרות? האמת הפשוטה, מבחינתי, היא שאין סיבה טובה.
"אמונה" מאפשרת לבני אדם להחזיק בתפיסת עולם ללא ראיות ואף כנגדן.
מסורות טומנות בחובן נדבך על גבי נדבך של פחדים, היסטוריה ואף גזענות שנצרבו במוחות של דורות קודמים. כמה מתוק הטעם של ידע ואינפורמציה מבוססים המאפשרים לנו לבחון מחדש את הקיום, התודעה, האבולוציה וההיסטוריה האנושית בצורה העמוקה ביותר מאי פעם. לטעמי, הדת היום היא רק מעכבת את התהליך הכביר של גילוי האמת על עצמנו.
למה אנחנו באמת נשארים דתיים? אולי אנחנו באמת תינוקות שנשבו? הדת באמת מעכבת את תהליך של גילוי האמת בעצמנו?
והאם אנחנו באמת מקצינים כל דבר?(כי בסה"כ שסמסתכלים לאחור פ
תשובה
שלום
בכל כפירה, לצד הטומאה והטיפשות שבה, יש חסד גדול אלוקי עבורנו.
הכפירה מציבה בפנינו את הערעור על המדריגה האמונית העכשווית, ולכן אנו נדרשים להתעמת איתה ולהוציא אל הפועל את התשובות היותר עמוקות ומניחות את הדעת.
יש לכאוב על כך שיש רשעים מקרב עם ישראל, שמכירים את בוראם ובועטים במצוותיו. אך בד בבד יש לאהוב אותם בשל הפוטנציאל שלהם כבני האומה הישראלית, ומתוך האהבה ישובו.
יסוד האמונה אינו במוח אלא בנשמה, והמוח הוא ביטויה ולא מקורה.
המוח הוא אבר חביב שיש לתת לו מזון כמו לשאר האברים, ומזונו הוא האינטלקט. אך מי שמשעין כל אמונתו על ההוכחה החיצונית המדעית לא יגיע לודאות באמונה.
האמונה היא החיבור החי לרבש"ע, בתפילה ובלימוד תורה ובחיי קודש. ומתוך כך זוכים לקרב אל השכל את האמונה בהוכחות קרובות לודאי וכו'.
כל טוב