שאלה
חבריי הרבים החלו לראות ולהבין שאני אדם מאמין בקב"ה. הם הבינו זאת ע"י התפילה שלי שהיא חזקה במיוחד וגם עמוקה, חבריי המאמינים אומרים לי תמיד שצריך להתפלל בשקט אך אני בתפילת יחיד כמעט כל הזמן, ואני לא מבין למה אני צריך להנמיך את קולי כאשר אף-אחד שם אינו מתעסק בקדושה חוץ מחבר אחד שלי שהוא מתעסק בקדושה בחדרו אשר ליד חדרי (אני במסגרת של פנימייה חילונית). התפילה שאני מבצע אותה היא באה כמובן מהנשמה ואני מנסה להתכוון בכול מילה שאני יכול להבין את משמעותה ואני גם מנגן את התפילה והרבה פעמים בקול רם, כמו חזן בבית-הכנסת ספרדי (ש"ס) אך יותר חלש. לסיכום שאלתי האם אני צריך להנמיך את קולי כאשר זה עלול לפגוע בכוונתי או להשאר בנוסח שלי ועדיין להתכוון במלוא העוצמה שהקב"ה נתן לי?
תשובה
ב"ה
ברכה ושלום.
ראשית ישר כוח על המאמצים שאתה עושה ע"מ להתקרב להשם!!!
אני יודע באיזה מצבים מורכבים ומסובכים אתה נתקל בהיותך מנסה לשמור מצוות בפנימיה חילונית.
לשאלתך אתה צריך להנמיך את הקול אם זה מפריע לאדם אחר.
אולי כדאי לך להתפלל במקום אחר ואז תוכל להתפלל בקול רם לצעוק,לשיר,לרקוד בלי להתחשב .
אסור לעשות מצווה שהיא באה בעבירה של הפרעה לאדם אפילו על חשבון איכות הכוונה.
אני מעתיק לך את ההלכה הראשונה בספר ההלכות היהודי
ושם תראה שאין לך להתבייש במה שאתה עושה נכון.
שולחן ערוך אורח חיים סימן א
סעיף א
יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו, שיהא הוא מעורר השחר. הגה: ועכ"פ לא יאחר זמן התפלה שהצבור מתפללין (טור). הגה: שויתי ה' לנגדי תמיד (תהילים טז, ח), הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלהים, כי אין ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו, כישיבתו ותנועותיו ועסקיו והוא לפני מלך גדול, ולא דבורו והרחבת פיו כרצונו והוא עם אנשי ביתו וקרוביו, כדבורו במושב המלך. כ"ש כשישים האדם אל לבו שהמלך הגדול הקב"ה, אשר מלא כל הארץ כבודו, עומד עליו ורואה במעשיו, כמו שנאמר: אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה' (ירמיה כג, כד), מיד יגיע אליו היראה וההכנעה בפחד השי"ת ובושתו ממנו תמיד
ולא יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת השי"ת. גם בהצנע לכת ובשכבו על משכבו ידע לפני מי הוא שוכב, ומיד שיעור משנתו יקום בזריזות לעבודת בוראו יתברך ויתעלה.
חזק ואמץ אחי!!!!!!!!!
עוזיאל