שאלה
בס"ד
שלום!
רציתי לשאול שאלה שקשורה להשקפה חינוכית.
שמעתי דעה שאומרת שסמכות המורה מושגת ע"י הכבוד שהוא רוחש לתלמידיו, ואז גם הם רוחשים לו כבוד, ולא ע"י מתן עונשים, כעס וכו'.
מה דעת הרב בענין?
תשובה
שלום!
אני סבור שכדאי לכל מורה לנהוג בגישה שנראה לו שמשיגה את התוצאות הטובות יותר לכל קבוצת תלמידים. לא כל מורה ולא כל תלמיד ולא כל כיתה שווים.
הרמב"ם מדריך את המורה גם לאהבת תלמידיו:
"הרב צריך לכבד את תלמידיו ולקרבן כך אמרו חכמים יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך וצריך אדם להזהר בתלמידיו ולאוהבם"
ויחד עם זאת גם לנקיטת צעדי משמעת: "ומכה אותן המלמד להטיל עליהם אימה ואינו מכה אותם מכת אויב מכת אכזרי לפיכך לא יכה אותם בשוטים ולא במקלות אלא ברצועה קטנה"
גם לסבלנות כלפי התלמידים:
"הרב שלמד ולא הבינו התלמידים לא יכעוס עליהם וירגז אלא חוזר ושונה הדבר אפילו כמה פעמים עד שיבינו עומק ההלכה"
ויחד עם זאת גם שימוש במידת הכעס כדרך חינוכית:
"הכעס מדה רעה היא עד למאד וראוי לאדם שיתרחק ממנה עד הקצה האחר וילמד עצמו שלא יכעוס ואפילו על דבר שראוי לכעוס עליו ואם רצה להטיל אימה על בניו ובני ביתו או על הציבור אם היה פרנס ורצה לכעוס עליהן כדי שיחזרו למוטב יראה עצמו בפניהם שהוא כועס כדי לייסרם ותהיה דעתו מיושבת בינו לבין עצמו כאדם שהוא מדמה כועס בשעת כעסו והוא אינו כועס".
ואין סתירה בין הגישות האלה.
כל אחת נכונה במקום הראוי ובזמן הראוי.
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם