דילמה קשה ביותר!!!

אשרייך שזכית להיות מאותם בעלי תשובה, שאף צדיקים גמורים אינם זכאים לעמוד במקומם!
הדילמה בה את נמצאת חשובה היא לעין ערוך, כיוון שהיא זו שתקבע הן את חיי הדת שלך לאורך השנים, והן את יחסיים עם הורייך. ולפיכך, חשוב לנהוג במקרה זה באופן מחושב ושקול ביותר.
ולגופו של עניין -
באופן עקרוני אינך זקוקה להסכמה של הורייך לתהליך שאת מעוניינת לעבור. זוהי החלטה אישית שלך, הנוגעת לחייך האישיים בלבד, ועל כן את המחליטה בדבר.
אלא, שיש לבחור את השרך הנכונה להתחיל תהליך זה באופן שבו יישמרו יחסי כבוד והערכה הדדיים בבית, ובאופן שייתכן והורייך אף יתמכו בך בסופו של דבר.
לפיכך, לדעתי עלייך לתחיל את החרה בתשובה בצורה מדורגת ובמעשים קטנים ואישיים שלך. קבלי על עצמך מספר הלכות שבהן את מעוניינת להתחיל ולהקפיד, הלכות שתוכלי להקפיד בהם ללא עזרה או הסכמה של אנשים אחרים. (לדוגמא: תפילות, לבוש, הקפדה על מרווח בין בשר וחלב וכדומה)
באופן הזה תקבעי עובדות בשטח, ותוכיכי להורייך וגם לעצמך שאת רצינית בדבר, ואינך חוזרת בתשובה בשל חוויות חד פעמיות בלבד. ככל שתתמידי בשינוי אורח חייך בפרטים הקטנים והאישיים, הורייך יתחילו להעריך אותך ואת נחישותך, יקבלו את הרושם שאת בחורה בוגרת ואחראית שמסוגלת לקבל על עצמה אחריות אישית ומקריבה מעצמה לשם כך, ובכך תגדל הערכתם ואף תמיכתם בך.
ובדרך זו תוכלי אט אט להוסיף עוד ועוד הקפדות עד שתוכלי אף לבקש מהורייך לשנות במקצת את אורח החיים בבית בכדי שתוכלי את לשמור שבת וכשרות וכדומה. אך אל לך לבוא בדרישות כלפי הורייך לפני שהוכחת את עצמך והתמדת במצוות שביקלת על עצמך. רק כאשר את דורשת מעצמך, תוכלי לצפות מאחרים שיתחשבו ויתמכו.
בהצלחה בדרך הארוכה והמשמעותית בה את צועדת, שתזכי ללמוד וללמד לשמור ולעשות.
גמר חתימה טובה-
עקיבא