שאלה
בבקשה, הפנו את השאלה לרב שרלו.
לאחרונה יצאתי עם בחורה. היה מעולה: דיברנו יותר משלוש וחצי שעות בשיחה קולחת וזורמת. ההסתכלות שלנו על הרבה נושאים מאוד קרובה – במורכבותה* והיו לנו הרבה תחומי עניין משותפים. בשלב מסויים היא עמדה לשאול מה הורי עושים, אך חסכתי לה את אי-הנעימות, וסיפרתי לה שאבי נפטר לפני שנים. במקום לעקוף את הנושא בחיוך קליל מלווה בהזדהות אמתית או מזוייפת, היא נכנסה עמוק-עמוק פנימה. אני הגעתי עם מוכנות נפשית עמוקה – מסיבות שונות – ופתחתי בפניה דברים שלא דיברתי עליהם מעולם – ההתמודדות שלי עם המחלה של אבא והפטירה* דמויות לחיקוי מבין אחי בעקבות הפטירה* שינויים כלכליים וכו'. השיחה נמשכה ונמשכה עד שנאצלתי לרוץ כדי לא לפספס את האוטובוס. נדמה לי שהיא אפילו שאלה בסוף מתי ניפגש, ועניתי שנדבר בטלפון. בלילה - שלחתי ס.מ.ס למי שהפגיש בינינו עם השדר "ואוו!!! תודה". אך כגודל הציפייה... – כשהתקשרתי למחרת, היא אמרה שאין לזה עתיד.
איך הן פועלות? היה לה מרתק ערב שלם, וזה לא שייך? למה היא חדרה לי ל'קישקע' בפגישה ראשונה אם אין לזה עתיד?
חבר שלי אמר לי שהן פוחדות מלהיפגע, ולכן ישר חושבות – חתונה או לא חתונה, וחותכות מהר.
מלבד זאת, מחוזות רגשיים מסויימים נפתחו אצלי, ונסגרו בחצי הדרך.
בעקבות זאת, עלו לי הרבה מחשבות. אני ביניי"ש ששקוע בעולמי ובישיבה. היא שאלה אותי שאלות נוקבות בנושא, והיה לי תשובות די טובות, אך יש מקום למחשבה נוספת. בגלל שאני לא הרפתקאן גדול, אני מגיע לפגישה בציפייה למהלך נפשי, ולא להעברת חוויות מזוייפת בעלמא? אולי צריך לשנות את גישתי – אבל צריך להוסיף לחיים שלי אטרקציות שונות. אשמח לשמוע את עמדת הרב בנושא, שבוע טוב.
תשובה
שלום וברכה
המציאות אותה אתה מתאר היא חלק בלתי נפרד מחיי הדייטים.
כבר שלמה המלך אמר כי אין אנו יודעים את דרך גבר בעלמה, אין אנו יודעים מתי מוצאים חן בעיני השני ומתי לא, אין אנו יודעים מתי דבר טוב ומתי לא – זהו חלק מסוד הטמיר והנעלם של ההתקשרות בין איש ובין אישה, שעוד לא נולד האדם שפענח אותו, וכנראה זה ילווה אותנו לאורך הדורות.
תמיד קיימת הסכנה של פתיחות גדולה שמחד גיסא היא זו שמאפשרת להכיר היטב האחד את השני וגורמת להתקשרות הדדית, ומאידך גיסא יש בה סיכון של תחושה שהכל הייתה לשווא.
מה עושים ?
מחליטים שני דברים. ראשון בהם הוא שמכל דייט לומדים. אל תתייחס למה שעבר עליך כאל כישלון, אלא כאל שיעור שלמדת על בשרך, והשיעור הזה ילווה אותך בהמשך דרכך. כאשר זו תהיה ההתייחסות שלך אתה תוכל לקחת את הדברים יותר בקלות. הדבר השני הוא שמוכנים להסתכן – על אף הידיעה שאפשר שהפתיחות תנוצל לשווא, זו הדרך הנכונה לעשות. כמובן שהחכמה היא לעבוד לאט לאט, וכמספר הדייטים כן עומק הפתיחות, ולא את הכל בפעם הראשונה.
מה שאמר לך חבר שלך אינו יכול תיאורטית להיות נכון. אי אפשר לדבר על הבנות בהכללה, בדיוק כפי שלא ניתן לדבר על הבנים בהכללה. יש כאלה ויש כאלה, וטוב יותר לא להכליל, אלא להתייחס לכל אחת לפי מה שחשים, לקחת את הסיכון אם כי לאט לאט, ובעהי"ת להצליח להקים בית בישראל.
כל טוב ושמחנו בשמחות