דחיקה לפינה

שלום

אני מבין לליבך. תחילת הנישואין היא תקופה מעט דרמטית, יש בה שינויים רבים הן גופניים הן נפשיים, הן דתיים.
תחושתך משותפת לנשים רבות ולגברים רבים, וטוב שאת מאמינה ובעלת זהות אמונית מגובשת. התקופה תעבור, ובע"ה המציאות תתייצב יותר. עוד תתגעגעי לימים הללו.

לגבי החלטתך שלא לקחת את הכדורים, מבחינה הלכתית אינך חייבת. ועל אף שדחיית הריון ובמיוחד ראשון, הוא דבר לא פשוט הלכתית, כאן שיש צורך בהתערבות חיצונית אינך מחוייבת מן הדין לקחת אותה.
אך מנסיוני עם זוגות רבים, אם יש תחושה של אהבה ויציבות בסיסית כלכלית ונפשית, אזי הילד לא רק שלא מפריע אלא שהוא מרפא את הבעיות בחלקן.
אל תפסלי הבאת ילד ע"י הכדורים של מכון פועה כ"כ מהר. חישבי שוב יחד עם בעלך.

לגבי בעלך- את צודקת ביותר לגבי מקומה של התורה בבית. בית יהודי צריך קביעת עתים לתורה של הבעל והאשה, טוב שאתה מבינה כך.
הדרך לאידאיל הטוב שאת מאמינה בו אינה בכפיה. כבדי את בעלך, כבדי את המהפכות שבו. את אוהבת אותו ולכן עלייך לתמוך בו ולהאמין בו וברצונו להתקדם. אל תדחקי אותו לפינה ואל תלחצי עליו, הוא אינו צריך עוד אמא.
כמובן גם הוא צריך לנהוג בדיוק באותה דרך כלפייך ולכבדך יותר מגופו. אסור לבעל להטיח באשתו את מה שהטיח בך.
אם בעלך מרגיש שהחיבור לתורה יבוא בדרך מסויימת אצלו, הניחי לו לנסות. בעוד כמה חודשים אם ממשיך המצב והוא יורד מבחינה רוחנית, שוחחי איתו לא כביקורת אלא כדי להבין אותו ולנסות לתמוך בו. בנתיים קבעי את עיתים לתורה, בבית ומחוצה לו.
אני מציע לך להראות את התכתובת הזו לבעלך. לא בריא לשמור סודות, וכאן זה יועיל כפליים שיראה את הדברים.

כל טוב