שאלה
אני מסימת שנת שירות בכפר ילדים חילוני.
ואחרי שנה שלא נגעתי בחניכים שלי אני תוהה...
מדוע טיפול רפואי מותר לגעת ותיפול נפשי לילדים, שנחסך מהם המגע- שהוא חשוב פי כמה וכמה אסור?!
האם צדיקים הם האנשים שעומדים מול ילד בן 13 שמתחנן ללחיצת יד ומוכן לתת הכל למען זאת, ילד שעבר כ"כ הרבה קשיים החיים, ילד שנפשי נקשרה בנפשו, ומי אני שיגיד לילד הזה "לא חמוד, א-נ-י שומרת נגיעה! "
ואסור לאף אישה לחבק ילד שכל המגע שהוא מכיר הינו מגע של אלימות?! ואיך נחנך אותו לאהוב?
ואיך אני יכולה לשמור על הלכות שאמורות להתקיים בעולם כ"כ מתוקן, כשאני מטפלת בילדים שרחוקים כ"כ מכך?!
מדוע אסור לי לגעת בהם??
ומי אמור לאהוב אותם במקום הוריהם שבגדו בהם?? מי??
תשובה
שלום
אני מבין היטב את המצוקה והקושי שאת מעלה ודווקא דבר זה מלמד אותי יותר מכל עד כמה את עושה את מלאכתך נאמנה במסירות עצומה.
המגע הגופני דווקא משום היותו כל כך משמעותי, כמו שאת מציינת ואיתו בונים את הקשר הנפשי והפנימי, יכול להתרחב לעיתים למחוזות לא רצויים ולכן החמירה בכך ההלכה, הרי גם הילדים שאת מטפלת בהם כל כך יפה יכולים לרצות עוד חום וקשר גם במקום שגם את כבר לא תרגישי שזה כל כך טהור ונקי.
לבד מכך בימינו מפאת המציאות הקשה של קשרים גופניים במקומות לא רצויים, גם החוק מאד הגביל את הענין במיוחד בארצות המערביות אבל גם אצלנו ולכן הדבר מחייב זהירות יתרה.
על כך נאמר "והייתם נקיים..."
בברכה