דחוף מאוד-מצוות העלייה לארץ במקורות

שלום,

המשנה האחרונה במסכת כתובות (קי ע"ב)מתארת מקרה שבני זוג חלוקים ביניהם האם לעלות לארץ, ופוסקת שהרוצה לעלות ידו על העליונה. אם האישה רוצה לעלות ובעלה לא מוכן, כופים אותו לתת לה גט. ואילו אם הוא רוצה לעלות והיא מסרבת, נותן לה גט ללא כתובה.
הדין דומה עם עבד ואדוניו. עבד שרוצה לעלות ובעליו לא, כופים אותו לשחררו.וכן עבד שברח מעם אדוניו לא"י, לא מחזירים אותו.
הגמרא שם מרבה לספר בשבחה של ישיבת ארץ ישראל:
"לעולם ידור אדם בא"י אפי' בעיר שרובה עובדי כוכבים, ואל ידור בחו"ל ואפילו בעיר שרובה ישראל, שכל הדר בארץ ישראל - דומה כמי שיש לו אלוה, וכל הדר בחוצה לארץ - דומה כמי שאין לו אלוה"

"כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עון"

"אפילו שפחה כנענית שבא"י - מובטח לה שהיא בת העולם הבא"

"כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל - מובטח לו שהוא בן העולם הבא"

וזו מצוות עשה לדעת הרמב"ן בהשגות לספר המצוות (מצוות עשה ד)

וכך פסק הרמב"ם להלכה בהלכות מלכים (פרק ה):

הלכה י
גדולי החכמים היו מנשקין על תחומי ארץ ישראל ומנשקין אבניה ומתגלגלין על עפרה, וכן הוא אומר כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו.

הלכה יא
אמרו חכמים כל השוכן בארץ ישראל עונותיו מחולין, שנאמר וכל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עון, אפילו הלך בה ארבע אמות זוכה לחיי העולם הבא, וכן הקבור בה נתכפר לו, וכאילו המקום שהוא בו מזבח כפרה, שנאמר וכפר אדמתו עמו, ובפורענות הוא אומר על אדמה טמאה תמות, ואינו דומה קולטתו מחיים לקולטתו אחר מותו, ואעפ"כ גדולי החכמים היו מוליכים מתיהם לשם, צא ולמד מיעקב אבינו ויוסף הצדיק.

הלכה יב
לעולם ידור אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה עכו"ם ואל ידור בחוצה לארץ ואפילו בעיר שרובה ישראל, שכל היוצא לחוצה לארץ כאילו עובד ע"ז, שנאמר כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים, ובפורעניות הוא אומר ואל אדמת ישראל לא יבאו, כשם שאסור לצאת מהארץ לחוצה לארץ כך אסור לצאת מבבל לשאר הארצות, שנאמר בבלה יובאו ושמה יהיו.

ורבים המקומות בהם ישנן משמעויות הלכתיות המדגישות את הישיבה בארץ (למשל: שו"ע או"ח שו, יא* יו"ד רנא, ג* שם רפו, כב), וכן רבים המקומות המתארים את חשיבות ישיבת ארץ ישראל ואת מעלתה, ואת יתרון יושביה על יושבי חו"ל, שעפרה ואוירה טמאים, עד שאמר ר' ישמעאל: ישראל שבחו"ל, עובדי עבודת כוכבים בטהרה הן (עבודה זרה ח ע"א). רבים כאלו הן בתנ"ך, הן בחז"ל, והן בקרב הראשונים והאחרונים ובעיקר בספרי הקבלה.
בתשובה לשאלה: "האם רכישת הקרקעות לישראל בא"י וההתישבות בה היא מצווה? והאם שיבת ישראל לא"י היא מעיקרי האמונה?" עונה הרב קוק באגרת (מאמרי הראיה עמ' 524) אשר מתפרשת על פני 14 עמודים ובה הוא מפרט מקורות רבים מאוד. בראשית תשובתו הוא כותב: "אני תמה על השואלים, איך אפשר להסתפק בדבר יסודי כזה? הלא אנחנו רואים בכל התורה כולה, שבכתב ושבעל פה, כמה גדולה היא החיבה לא"י לישובה, לקנינה ולבנינה".

שבת שלום

ידידיה