דואגת מכניסה להדרכה לבנות קטנות

שלום לך יקרה!

קודם כל, סליחה על העיכוב הרב בהחזרת התשובה. העומס ברוך השם גדול, ואנחנו משתדלים לעשות כמיטב יכולתנו.

וואו! הכנסות להדרכה! איזה קטע מלחיץ זה יכול להיות! מי כן תיכנס, ומי לא , ולאיזה גיל, ואיזה שבט, ועם מי?... אני זוכרת שאפילו אנחנו, שהיינו ממש מעט בנות שצריכות להיכנס להדרכה, וברור היה שכולן תיכנסנה (רק השאלה לאן), ממש נלחצנו שלא נקבל מה שביקשנו. אני לא יודעת למה זה ככה, כאילו יש הרגשה שהמדריכות שמכניסות להדרכה לא בטוח יעשו מה שהכי מתאים, פתאום לא ברור שהן מכירות אותנו- למרות ששבוע שעבר דיברנו שחנ"ש של שלוש שעות...

את יודעת, מאז ומעולם, או לפחות מאז שאני נכנסתי להדרכה ועד היום הזה, הרוב רוצים גיל גדול. למה? כי מרגישים שאיתם כבר "אפשר לדבר", והם "מבינים עניין", ואצלם זה "לא קייטנה". אבל למען האמת, זה בכלל לא ברור מאיליו. לפעמים, הגדולים כל כך קשים, שפשוט אי אפשר איתם! הם לא רוצים ככה ורוצים אחרת, ומי את שתקבעי להם ועוד כהנה וכהנה... והם כבר גדולים וקצת מעוצבים, והרבה יותר קשה לפתוח להם את הראש ולהיכנס להם ללב. גם גיל "אמצע" כמו שחניכות שלי היו, לפחות אצל הבנות- לדעתי זה הגיל הכי קשה (אם הן לא ממש ילדות טובות ירושלים). כי זה הגיל שכוווווול המריבות האפשריות עולות- בין הבנות לבין עצמן , כל בת מול עצמה עם הדימוי העצמי שלה וכו´. לא ממש מעניין אותן פעולות על חסד או על תפילה...

לעומת זה, ילדות קטנות, הן עדיין חדשות בתנועה. הן עדיין לא ממש יודעות איך זה בדיוק הולך, ומה אמורים לעשות. הן גם הרבה יותר דף חלק, ואת יכולה פשוט לצייר עליו איך שאת רוצה ואיך שאת רואה לנכון שצריכה להיות בוגרת של התנועה. כן, מהגיל הקטן כבר צריך להתייחס אליהן כבנות בוגרות. צריך להציב להן גבולות, להסביר להן מה מצפים מהן, ולרומם אותן.

אני רוצה להגיד לך, שאת המדריכות הכי טובות (אם אפשר בכלל להשוות...) הכניסו אצלנו לחניכות הכי קטנות. והן בנו אותן, פשוט מדהים! נכון, הן לא התעסקו בסוגיות של יישוב ארץ ישראל וסוגיות של פדיון שבויים. אבל הן בנו את הבסיס- התעסקו עם מידות- איך הבנות יתייחסו אחת לשניה בכבוד, איך שלא יהיו "מעמדות", שלא יהיו הבדלים בין בנות שמגיעות מערים שונות (הסניף שלנו מכיל חניכים מכמה ערים קרובות), חינכו לצניעות, לפשטות, לענווה, להסתפקות במועט. לדוגמא- היתה נורמה שכל הבנות היו מביאות חטיפים , כל שבת, כל שבת. והמדריכות ראו שזה גם גורם לתחרות, וגם זה מן "עיניים גדולות", והן רצו לחנך אותן לפשטות. אז הן החליטו שהן עושות כלל, ועושים סבב- כל שבת מישהי אחרת מביאה, ומחלקת לכולן. כלומר- הן לא התנגדו לבסיס הרעיון, רק נתנו את הכמות הנכונה, והיחס הנכון.

בסניף אחר שהייתי קשורה אליו, המדריכה של כיתה ג´ לא גדלה בסניף. והדבר היחיד שהיא הכירה כ"הדרכה" היה מורה בבי"ס. ובגלל זה, היא הנהיגה אותן לכתחילה למציאות של גבולות (שבד"כ זה אחד הדברים שהכי קשה עם הקטנים, כי פתאום הם במסגרת שהם לא "חייבים", וגם זה מה שהמדריכים משדרים להם). בקיצור, היא גידלה קבוצה לתפארת!! חניכות שנכנסות לתפילה, ומקשיבות לפעולה כאילו זה שיעור, ועם כיף ואווירה טובה! (לא יודעת מתי נכנסת פעם אחרונה לכיתה א´ או ב´, אבל גם שם, האווירה היא מעודנת, ונעימה. הילדים עדיין רכים ואי אפשר להיות איתם רק קשים...) כמובן שהן עדיין שיחקו, ואהבו את המדריכה שלהן מאוד, אבל עם כל זה- המסגרת והגבולות העמידו אותן במקום שלא נותן לכל פרץ קטן של "בא לי" להשתלט. יש זמן למשחקים, והרבה, ויש זמן להקשיב בפעולה על אידיאלים וערכים. יש זמן לתפילה, ויש זמן לפטפט עם החברות. והיום זו אחת הקבוצות הכי טובות בסניף! הן נשארו המון חניכות , מה שלא קורה בד"כ, והן איכותיות אחת אחת! (וכבר עברו כמה שנים טובות). והכל הכל, מתחיל בבסיס של המדריכות של הגיל הצעיר.

צריך לדברים כאלה לב מאוד רחב, והקשבה עדינה ללב של הילדים. הם עדיין רכים בשנים, וצריך לדעת מה הם צריכים, ואיך לדבר איתם בשפה שלהם, מבלי לזלזל ביכולת ההבנה וההכלה שלהם. איך לתת חום ואהבה גם כשמעמידים במקום וכו´. לומדים את זה לאט לאט, מתייעצים עם מי שאפשר, ובעיקר, כדאי שתקשיבי לעצמך ולהבנות הפנימיות שיש לך.

בקיצור, יש המווון מה לעשות בגיל הצעיר, וזה בכלל לא צריך להיות קייטנה. סניף זה לא רק בשביל הכיף, אלא בעיקר בשביל להחדיר ערכים. כדי לגדל אנשים טובים יותר. הכיף וההנאה הם הכלי כדי שהחניכים ימשיכו להגיע, שירגישו שטוב להם. והרגשה נעימה אפשר ליצור בהמון דרכים, וצריך להשתמש במגוון שיטות כדי לכסות כל מיני סוגים של אנשים, וגם כדי לאפשר להכניס את העיקר.

הרבה מזה שבאמת בעז"ה זה יצליח, זה איך שתציגי את זה מלכתחילה, וכמה תתפללי על זה. וגם אם בהתחלה יתנגדו (וגם אם בהמשך), רק שתדעי לך שזוכרים בסופו של דבר מה שהמדריכה שידרה כל הזמן, אפילו אם באותו רגע זה היה נראה שהן בכלל לא מקשיבות. ראיתי את זה גם בסניף שהייתי קומונרית בו, וגם עם חניכות שלי. הכי חשוב שיהיו לך 2-3 דברים שהם ממש בסיסיים, ואותם תשדרי כל הזמן, באישיות לדוגמא, בפעולות, ובסתם שיחות. כל הזמן תשדרי במה את מאמינה, ובעז"ה זה יעבור לחניכים. וכמובן, חשוב להתפלל שנזכה "ללמוד וללמד, לשמור לעשות ולקיים".

שיהיה המון בהצלחה!!

מאמינה בך!

הדס.
hershko.hadas@gmail.com