גמרא וחינוך

לשואל שלום רב.
המשנה אכן מונה הדרגתיות בלימוד - קודם מקרא, אח"כ משנה ואח"כ תלמוד. ואכן כך בדיוק אנו נוהגים! ילד בגן מתחיל עם סיפורי התנ"ך. אח"כ מתחילים ללמוד איתו משניות והלכות פסוקות. רק אחרי כמה שנים כאלה, מתחילים ללמוד איתו גמרא, וגם זה בהתחלה קצת מאד ולאט לאט מוסיפים, וכל זה מבלי לעזוב את המשניות וההלכות. אפשר להתווכח על המינונים, אבל הסדר נכון.
יחד עם זה ברור שאי אפשר לחכות עד שיגמור קודם כל את התנ"ך על בוריו וכן את המשניות וההלכות כולן. ובכלל, עד שאתה שואל על הישיבות בתיכוניות והגבוהות, שאל את עצמך על בתי הספר היסודיים. למה לא גומרים שם ללמד את המקרא כולו עד גיל 10? ולמה לא גומרים שם את המשניות כולן ואת כל ההלכות הנצרכות עד גיל 15? ברור שיש כאן התחשבות במציאות ובזמן הלימוד, ויש כאן גם התחשבות בצורך ללמוד ענייני חול.
יחד עם זה, אי אפשר לוותר על לימוד הגמרא. כפי שציינת במכתבך, לימוד הגמרא הוא הלימוד העיקרי בעם ישראל במשך מאות רבות של שנים, בכל תפוצות ישראל.
בענין לימוד אמונה, יש צדק מסויים בדבריך. כוונתי לומר שאכן צריך להקדיש לכך פרק זמן חשוב במשך היום. אעפ"כ, מבחינת המינון אפשר להתווכח. הרמב"ם כתב תחילה את פירושו למשנה (בן 23), אח"כ את משנה תורה (בגיל 33), ורק אח"כ את מורה נבוכים (בן 53 בערך). ומה אתה חושב למד ריה"ל מחבר ספר הכוזרי בישיבתו של הרי"ף? ור' סעדיה גאון, שכתב את "אמונות ודעות" נקרא גאון לא סתם ככינוי אלא עקב תפקידו כ"גאון" כלומר ראש הישיבה וראש הגולה. כלומר למד רוב זמנו גמרא ופוסקים. ואפשר היה להמשיך הלאה למהרל ולרב קוק.
כלומר גדולי האמונה היו גם גדולי ההלכה והגמרא. לכן הדרך המקובלת לרבים היא לימוד שכולל הכל, גם תנ"ך וגם הלכה וגם אמונה. אבל היסוד הוא גמרא. לכן כך נוהגים גם בישיבות התיכוניות שלומדים גם תנ"ך וגם הלכה וגם אמונה, והבסיס הוא הגמרא, וכך גם בישיבות הגבוהות.
זה באופן כללי. כמובן שאם יש מישהו שיש לו נטייה אחרת (כוונתי בד"כ בישיבה גבוהה) ייתכן שהדרכה אישית של רבו תוכל לכוון אותו אחרת.
בברכה
אפי קיציס