גיליתי שחניכה שלי שיקרה לי בהרבה דברים

שלום.
אם יש משהו בסיסי בין אנשים זה אמון.
ואם יש משהו שכואב לך לגלות זה שמשקרים לך.
ואם יש משהו שיותר כואב לך לגלות מששיקרו לך,
זה שאותו אחד הוא מישהו קרוב שהשקעת בו את הנשמה שלך והרבה יותר מזה.
אם יש משהו שנורמלי בסיפור הזה זה הכאב שלך ותחושת הפגיעה.
´כאילו את הבנאדם שהשקיע בה את הנשמה, יש ביניכם קשר רציני ולא רק s.m.sים של דחקות,
ואותך היא מחרטטת?!?´
רק מה, אחד העקרונות היותר נפוצים בתחום החינוך אומר שלא צריך לקחת דברים כאלה בצורה אישית.
זה לא שהיא קמה בבוקר ואמרה לעצמה:
´וואלה, קצת יבש עכשיו בחיים, גם המצב בבית לא משהו, דרוש קצת פאן´,
ואז המסקנה המתבקשת הייתה לעשות את זה על חשבון מישהו, ויצא שזאת את.
אז זהו שלא.
היא אומנם מוציאה את זה עלייך אבל לא בקטע של להריץ צחוקים דווקא על חשבונך.
וברגע שתשימי את הדברים במשבצת הנכונה ולא תיפגעי ממנה,
יהיה לך גם קל יותר להתקדם ולחשוב מה לעשות איתה.
כי בחינוך עובדים מהראש לא מהבטן.
המטרה היא לחשוב בצורה כזאת שאת תנהלי את המציאות ולא היא אותך!

רגע לפני שנתקדם למה אפשר לעשות איתה,
נראה לי כדאי לנסות ולהבין על מה ההתנהגות הזו שלה יושבת.
אגב, זו גם אחלה דרך בשביל להצליח לקחת ת´סיפור הזה בפורפורציות הנכונות.
יכול להיות שהמציאות הלא משהו והבעיות בבית, גורמות לה לצורך חזק יותר בתשומת לב,
והנה באה את הבת שירות - הצעירה, החמודה והתותחית, שמי לא רוצה להיות שיא החברה שלך,
ומתחיל לו ביניכם קשר, קשר טוב.
היא שחבל לה לפספס את הקשר מחליטה להעצים אותו ככה שעוד יותר תהיי שלה,
ואיך?
פשוט להמציא עוד בעיות, לנפח אותם, לעטוף את המציאות בעוד מסכנות ורחמים עצמיים,
ואת נשמה טובה שכמותך, באמת שם בשבילה:
מקשיבה, מחבקת, מכינה צ´ופר לשימוח.
והיא משיגה את שלה ולא חשוב שלא כל הפרטים מדוייקים.
לצערנו זה לא המקרה הראשון וגם לא האחרון של המצאת בעיות של ´בנות רגילות´.
כן, דווקא אלה ששיכות לנוער רגיל ולא מיוחד ממציאות בעיות,
מנפחות אותם קצת או קצת הרבה,
והכל כדי לזכות בקצת ´צומי´ מאיזה דמות קצת יותר בוגרת.
(אגב, זו נקודה למחשבה לתשומת לב כל מי שמתעסק בחינוך, שזה בעצם כולנו,
ולא משנה אם היום בשנת שירות, מחר בעבודה, או עוד שבוע עם הילדים הפרטיים שלנו).

אין ספק שהשקר דורש פתרון, ומה שמטריד יותר אפילו מהשקר עצמו,
הוא למה היא מרגישה צורך לשקר ו´לחרטט אותך´?
פחות משמטרידות הבעיות שהיא המציאה מטריד הצורך שלה להמציא אותן.
ולדעתי זה גם מה שאת אמורה לדאוג לו לפחות בשלב ההתחלה.
לא כתבת מה המסגרת, אבל אני בטוחה שיש בסביבה איזה דמות בוגרת יותר עם ניסיון שמכירה את הנפשות הפועלות וכדאי לך להתייעץ איתה.
במקרה שהחלטתם שכדאי שאת תפתחי את זה מולה,
אז לא מומלץ שהשיחה תהיה מהמקום של היא פגעה בך ואת נכנסת בה בכל הכוח,
כי אחרת לא תרוויחי שום דבר, והיא גם אם היא לא תשקר אותך יותר אם היא תדבר איתך בכלל אחרי, הבעיות שלה לא יעלמו, אלא להיפך.
לכן, תשתדלי לא לשים את עצמך במרכז אלא אותה, ושהשיחה ביניכן תהיה מהמקום הזה.
ואחרי שתלבנו את העניינים חשוב להבהיר לה שאת מבחינתך שמחה להיות איתה בקשר והיא חשובה לך, גם כשטוב לה בחיים. ויותר מלומר את הדברים חשוב שיהיו לכך קבלות בשטח.

בקשר לאותו אחד שקטן ממנה וגם איתו היא משחקת ב´פיספוסים´,
לא יודעת עד כמה נכון לדבר איתו בשפת ההפחדה.
אם את בקשר איתו כדאי להגיע לנושא בצורה עוקפת כחלק משיחה,
ואם אין לך קשר ישיר איתו אז תדברי עם מישהו מבין עניין שכן בקשר איתו שיתפוס איתו שיחה,
ויסביר לו שיש קשרים שהם לא ממש בריאים וילד בגילו לא צריך להיות פסיכולוג.
ובכלל, יש דברים שכדאי שאנשים קצת יותר מבוגרים ועם קצת יותר ניסיון יטפלו בהם.

טיפ אחרון לסיום:
לא מומלץ לשנוא אנשים בכלל, וגם לא בגלל מה שמספרים לך עליהם.
זה לא אומר לא להיות רגישים לאחרים ולבעיות שלהם,
אבל תסכימי שיש הבדל בין להיות רגיש לבין להתרגש.
ואם נסכם: שם המשחק הוא להיות רגישים למה שקורה מבלי להתרגש ולאבד את הראש.

האמת שכתבתי לך בגדול את מה שאני חושבת וברור שבקטן יש מקום להרחיב.
אם בא לך להמשיך להתייעץ תרגישי לגמרי חופשי לפנות במייל.
רק טוב.
רינת
rintz3@gmail.com