שאלה
שלום כבוד הרב,
ברצוני לשאול שאלה שהועלתה במהלך ויכוח אמוני-הלכתי. זאת שאלה שלפני כן לא הטרידה אותי,אך כעת הייתי רוצה למצוא תשובה עד כמה שאפשר.
בתורה שבע"פ יש הרי הרבה מצוות שהן תולדות וגזירות שמא נגיע לאיסור תורה, השאלה היא מדוע לא נשארו הרחקות אלו בגדר המלצות למי שמעונין בהם? מדוע אנו מצווים ונענשים עליהם?
(ישנה טענה שזה גם מטשטש את הגבולות המוחלטים בין האסור למותר)
בתודה מראש.
תשובה
שלום וברכה
א. הגזרות הן מצוות דרבנן. חכמים גזרו במקום שחשבו שהדבר נחוץ. יש להניח שאילו היו משאירים את קיום גזרתם לכל אחד, לא היה תוקף לגזירה והיו מרבים לעבור על איסור התורה שהגזירה נועדה להרחיק ממנו.
ב. גזירה אינה מטשטשת את הגבול בין איסור למותר אם יודעים שזו גזירה.
אבל אפילו הם היא מטשטשת, ההנחה היא שבסכך הכל יותר אנשים יימנעו מלעבור על האיסור מאשר כאלה שבגלל טשטוש הגבולות עלולים לעבור עליו.
ג. ברמה הנפשית, אנו נוטים לגזור על עצמנו במקום שברור לנו שהדבר חשוב מאד. אמא שצריכה לשמור על התינוק שלה, תרחיק אותו מהאש, וגם תשים משהו שימנע ממנו להתקרב אליה. האם הרצון להשאיר את הגזירות בתור המלצות לא עלול לנבוע מחוסר הבנה עמוקה של הבעיה שיש בכך שעוברים על איסור?