שאלה
קראתי באתר מורשת שאלה שעסקה ביחסו של הרב למגזר החרדי, ובין השאר נכתב בה "בנוסף, אודה לרב אם יוכל להסביר את הערתו ש "רוב הרבנים" הורו ליהודי אירופה שלא לעלות ארצה ובכך גרמו למותם של חלק ניכר מיהודי אירופה. האם יש לרב סטטיסטיקה מדוייקת על מספר הרבנים שהורו לא לעלות לעומתת אלו שכן? על מה מבוססת דעה זו? אני קראתי מאמרים שציינו למשל כך:.. " ואז ציטוטים ממהמאמר הזה:
http://www.daat.ac.il/warsaw/v.htm
והרב כתב בתשובה "שאלת העלייה לארץ היא שאלה היסטורית שקשה להכריע בה, כיוון שכל מי שעסק בה היה נגוע במטרות אידיאולוגיות, הן החילוניים והן האתר של דעת. יחד עם זאת, כמות האדמורי"ם והרבנים שדיברו בגנאי הציונות ולא הצטרפו אליה היא כה גדולה, עד שקה להכחיש את קיום העובדה. אדרבא, יקומו אנשי דעת ויפרסמו מאמר רבני מהתקופה הזו אשר קרא לעלות - ואז תווכחי שהבעיה בעיה. "
למרות שהתשובה פורסמה לפני זמן רב, נראה לי שלפחות כל עוד התשובה ממשיכה להיות מוצגת לגולשים מותר לי לשאול ולהעיר.
מאחר שהרב חושד את העוסקים בשאלה זו בנגיעות אידאולוגיות, אסתמך על דברים שנכתבו לפני השואה, אספתי מספר מקורות כאלה המראים יחס חיובי מגדולי ישראל לעלייה לארץ (בהתמקדות על אלה שלא משתייכים לחוגי הציונות הדתית):
מתוך מכתב של האדמו"ר ה"אמרי אמת" מגור, (התפרסם בעיתון "דגלנו" תרפ"א, חוברת ח', מצוטט בויקיפדיה)- "הנני שבע רצון מאוד בראותי כי יכולים גם לבוא אל המנוחה ולהתענג שמה בדרכי היהדות כאשר הורונו אבותינו ואבות אבותינו. ומי אשר חננו השי"ת בהון, יוכל בלי שום ספק למצוא שמה פרנסתו במנוחה שלמה ולשמור היהדות כראוי באין מעצור, אולם גם אלו שאין יכולין ואין חפצין להשתקע בארץ הקודש, דעתי - כדי לעזור לאחיהן בני ישראל החרדים להתיישב שמה - יפרישו כל אחד מהונו סכום מסוים ולהקנות לו שם חבל נחלה... ונכון שתהיה אסיפה של מועצת גדולי התורה... למען הגדיל עבודת היישוב בארץ הקודש בפעולות ממשיות... בטח כבר ידעתם, כי בוויען על האסיפה של מועצת גדולי התורה החליטו שהאגודה תעסוק בעבודה ממשית בכל המקצועות ביישוב ארץ ישראל... אשר מצוות יישוב ארץ ישראל... איננה דבר התלוי בזמן, רק בהיכולת והאפשרות, ולכן גם עתה צריכים להשתמש בהאפשרות של עכשיו ולעבוד בכל עוז, כי בריבוי העולים החרדים לארץ ישראל תגדל השפעתם שמה, וזה יגרום שמירת קדושת הארץ
תשובה
שלום וברכה
יחסי לכל צדדי המחקר של מדעי החברה ומדעי הרוח הוא מסויג באופן מתמיד. קשה לבחון דברים, בשל העובדה שצריך קודם כל להגדיר כל כך הרבה הגדרות, להניח כל כך הרבה הנחות, לשאול נכון את שאלות המחקר – ורק אז ניתן לענות בו. מניסיוני למדתי כי כל כך הרבה דברים שבחנו עניינים שונים הניחו הנחות בלתי מחויבות, ושבדרך כלל תאמו מאוד את עמדתם האידיאולוגית. משעה שמודעים לכך – היחס לכל מחקר בתחומים אלה הוא אמביוולנטי. אני מבקש להדגיש כי אינני טוען שלמחקרים בתחומים אלה אין משמעות. אני טוען כי צריך לקחת את המשמעויות בזהירות רבה, להניח שתוצאות "אמיתיות" הם בטווח של 20-30% של שאלת המחקר, ואז לקבל את משמעויותיו.
אם אנתח את מה שעשית בדבריך המחכימים – הוכחת שהיו דמויות רבניות רבות משקל שקראו לעלות לארץ. זה כמובן משמעותי מאוד, ואכן הבאת מדברי רבנים בולטים מאוד. אולם אתה אינך יכול להכחיש שניתן לערוך רשימה מרשימה לא פחות של אלה שקראו לא לעלות לארץ. לפיכך, הדברים שכתבתי היו דברים מדויקים, שהלוא באמת אין אנו יכולים לקבוע בוודאות כמה קראו לעלות לארץ וכמה לא, מול איזה אלטרנטיבות, האם הדבר היה קשור לפרעות באותו מקום, או לנגעי ההשכלה, או לאמונה עמוקה בחשיבות העליה לארץ מכוח מצוות ישוב הארץ וכדו'. מה שמצטייר אפוא הוא העובדה שאכן היו גדולי תורה משמעותיים ביותר שקראו לעלות לארץ, אולם מכדי נבוכות ביכולת לקבוע את מספרם ואת האחוז שלהם בקהילת הרבנים – לא יצאנו.
כל טוב, ותודה על דבריך המחכימים