שאלה
שלום,
אני באה מסניף עזרא שממש שם דגש על הפרדה בין בנים לבנות.השאלה שלי היא איך אתה יודע איפה לשים גבולות?
בקבוצה שלי אני באמת יכולה לומר, שחוץ מאיזה שלוש ארבע בנות, כולן ברוך ה'(הכוונה לסביבות ה25 בנות)ממש שומרות על עצמן.היום דיברנו כמה חברות בקשר לענין הזה והעלינו המון שאלות.אצלינו בסניף הגבול נמצא על להגיד שלום ולהתראות.את חברותשלי זה מעצבן.הן אומרות-למה אא לדבר איתם?מה הבעיה באסמס קטן וכו וכו.אני בטוחה שחצי מהשאלות כאן עסקו בזה, לא?אבל עדין,אפילו אחרי שקראתי המון שאלות ותשובות באתר זה לא סיפק אותי.
לפי מה אתה יודע איפה לשים את הגבול?
מתי אתה יכול כן לסמוך על עצמך ומתי לא?
אמרתי לחברות שלי-אני חושבת שכמה שיותר גבולות זה יותר טוב.ואז הן אמרו לי אז מה את עושה פה?לכי לאריאל! והן צודקות..ואני לא באמת חושבת ככה.ואני ככ מבולבלת,אני לא יודעת מה אני כן חושבת ומאמינה ומה לא.
וזה קשה לי.
כי תמיד הייתי זו שבנות באות להתיעץ אצלה בקשר לכל הענינים האלו (בין השאר) ותמיד הרגשתי בטוחהבעצמי.והיום, לא,האמת שכל הזמן האחרון,אני באמת כבר לא יודעת תמיד מה להגיד..
באמת-איך אני יודעת לאן כן להכניס את עצמי ולאן לא?
חברות שלי אמרו-מה!אני סומכת על עצמי, אני מכיתה ג' עם בנים ולא קרה כלום-אני בקושי אומרת להם שלום.
אז אמרתי שזה באמת לא ניסיון להיות בסניף שלנו.בגלל שגם הקבוצה שלנו וגם הקבוצה של הבנים, בסהכ אנחנו לא מעונינים בקשר.אולי יש בנים שכן בנות שכן, אבל בחיים זה לא יהיה כי זה לא מקובל, וכי זה בכלל לא על הפרק,ולכן בהחלט לא קשה להיות בסניף בלי בעיות וחיכוכים עם הבנים, כי אין שום קשר ביננו.האם זה נכון לדעתכם?
ואז חברה שלי אמרה, נו אז את אומרת שאני צכה ללכת לבני עקיבא בשביל הניסיון הזה?אז אמרתי כמובן שלא!!אז היא מרה אוקיי אז איך אני אהיה מוכנה כשאני כן אפגוש בן אולי לצורך נישואין. ואני לא אדע מה לעשות, כי בחיים לא אמרתי לבן יותר משלום!
האמת שאינלי כוח להמשיך פשוט את השיחה שלנו, ואני גם חושבת שזה לא יעזור.אבל אני ממש אשמח אם תנסו לענות לי כמה שיותר על הנושא הזה ולא רק על השאלות הספציפיות ששאלתי כי יש עוד המון שלא שאלתי כי לא זכרתי בדיוק.אני אשמח אם תוכלו לדבר על כל העיקרון הזה של מתי כן ומתי לא ולה כן ולמה לא, כדי שאני אוכל לסדר את זה בראש שלי.ולהאמין בזה ולהיות בטוחה עד הסוף.
כי
תשובה
שלום לך שואלת יקרה.
מאוד נהניתי לקרוא את שאלתך, ולראות את הרצון האמיתי לברר עד הסוף את הנושא הזה ובכלל.
קודם כל נראה ביחד את העיקרון ומפה נצא לשאלות שלך.
יצר המין או המשיכה למין השני הוא אחד היצרים הכי יסודיים וחזקים בחיים שלנו.
חז´ל אומרים לנו שככל שדבר גדול יותר מצד אחד יש לו עוצמה וכוחות אדירים לעשות דברים טובים אבל באותה צורה בכיוון ההפוך יש לו אותה עוצמה וכוח גדול גם לרע, למקום הנמוך...
שהוא עולה הוא נוסק גבוה אך כשיורד יורד הכי נמוך שאפשר.
האמת שבזכות היצר הזה את, אני וכולנו פה, בזכותו הולך העולם וממשיך וגדל.
אבל עם אותו כוח תראי כמה הרס יש בעולם, גילוי עריות, פירוק משפחות וכו´.
תראי איך כמעט כל פרסומת בעולם אפילו זו שקשורה לבושם, תיקים, חפצי בית יכניסו מגע, חיבוק שיבטא את המתח והחיבור בין המינים והראיה לכך שזה באמת קונה ומושך אנשים.
אז איך באמת משתמשים בו כראוי, מתי נכון וראוי להשתמש בו ?
אם המטרה שלו כדי להרבות חיים אז נכון להשתמש בו רק במקום שהוא מממש את המטרה הזו, כלומר רק בין בעל לאישה. החיבה, החיבור, הקשר והדיבור אמורים להתגלות רק אז, עד כדי התאחדות ממש. כשהוא לא שם הוא מוביל להרס...
אז מה באמת הגבול בינך לבנים שבסניף שלך?
הגבול מאוד ברור. אין שום סיבה ליצירת קשר אישי, פנימי ביניכם. אני לא מדברת על חבר וחברה שאני בטוחה שזה לא על הפרק בכלל. אלא אפילו על כל דיבור, הודעה, שהוא לא עניני על מטרה טכנית ויכולה ליצור חיבור נפשי קטן ביניכם. (ברור שאם את צריכה לשאול אותו איפה מתקיים השיעור תורה או באיזה שעה מפקד וכד´ את יכולה כיוון שזה נקודתי, טכני ובזה מסתכם השיחה ביניכם, בדיוק כמו שהיית יכולה לשאול כל אדם ברחוב שאלה כזו )
בטח את שואלת עכשיו -
טוב, אבל מה הבעיה עם כמה דיבורים, קשר בסיסי שלא יכול להגיע לשום מקום רע, הרי כולנו בסניף דוסים ויודעים את הגדרים, הרי ברור שאנחנו לא נגיע לדברים כאלה, מה הבעיה בהודעה קצרה ושיחה קצרה ? אי אפשר לסמוך על עצמי בכלל ?
פה אענה לך בשתי כיוונים –
חשבת פעם למה חז´ל עצמם שמו לנו כ´כ הרבה גדרים בעניין של צניעות בקשר בין איש לאישה, "אל תרבה שיחה עם האישה" וכד´ למה להיות קיצוניים ? אז קודם כל זה מלמד אותנו שחז´ל רומזים לנו בעניין זה אל תסמוך על עצמך, שים גדרים! דווקא בגלל שהיצר הזה הוא כ´כ גדול, משמעותי וחזק קל מאוד ליפול בו בלי לשים לב, בלי בכלל לחשוב על זה. מהודעה קטנה בפל´ לשיחה קטנה בפל´ לשיחה ארוכה בפל´ וכך הלאה...והקשר מתעמק ומתחזק... (אני בטוחה שראית ח´ברה בסניף\ בשכונה שכך קרה להם)
נקודה שנייה לא פחות חשובה –
הרי ברור לך שכל שיחה קטנה עם בן "עושה לך משהו". ובאמת מה הבעיה עם זה?
אני תמיד מדמה את זה ל "סלוטפ" שאת מדביקה איתו שוב ושוב. פעם ראשונה שאת מדביקה הדבק חזק והחיבור גדול, אחרי שתוציאי ותדביקי שוב, החיבור יהיה פחות ופחות חזק, עד שלאט לאט הדבק יהיה כ´כ רופף שיהיה קשה לחבר פעם נוספת ואולי זה הפעם שאת הכי צריכה להדביק משהו והפעם זה "על אמת"...
תנסי להיזכר איך הרגשת פעם ראשונה / שנייה שדיברת עם בן, איזה התרגשות, איזה ראשוניות, טוהר וכד´ ואיך אחרי שכבר התרגלת, כבר קטן עליך,נשחקת...
ולכן כל דיבור, הודעה, מחברת גם אם לא "נפלתם"! היא מקהה את הרגש והחיבור לפעם האמיתית.
ופה השאלה איך את רוצה לחיות, באיזה טוהר. באיזה עוצמה את רוצה שהבית שלך יראה.
והתשובה ברורה...
שיהיה בהצלחה ובאמת רק טוב.
שרית SARIT10101@walla.co.il