שאלה
למה אי אפשר להתגאות במעשים שעשיתי,הרי הבחירה החופשית שלי גרמה לזה ולא הקב"ה(כמובן שהוא נתן לי את הבחירה,אבל בבחירה עצמה אני בחרתי)?
תשובה
שלום מעוז,
כלל גדול: לא כדאי "להתגאות" בכלל.
מחד, אסור לאדם לבטל את עצמו. כמו שאתה כתבת בצדק, לאדם יש בחירה חופשית, וזה מעמיד אותו בדרגה גבוהה. הרמב"ם כותב שאין יצור בבריאה כמו אדם מבחינה זאת - מה שמעמיד את האדם אפילו גבוהה מהמלאכים. הוא מדגיש שאפילו הקדוש ברוך הוא אינו יכול להפריע לאדם בבחירתו ולקבוע לו את מעשיו.
מאידך, הגאווה משחיתה את נפש האדם בהרבה מובנים. והעיקר הוא שהגאווה שמתחזקת בנפש, במיוחד בגלל מעשים טובים שאדם בחר לעשותם, הופכת להיות מחסום בפני המשך קיומם של אותם המעשים עצמם. מעשים טובים יונקים בנפש מהמקום בו האדם רואה את עצמו כמשמש אידייאל או שאיפה נעלה או ערך עליון - וכל זה מחייב סוג מסוים של הכנעה.
אם כן זה אחת המשמעויות של "כל העולם כולו גשר צר מאוד". מצד אחד, אדם חייב לחוש את כבודו הפנימי שהיא מעלת נפשו, ולא להיבטל ולראות את עצמו כלא שווה, ומצד שני, הוא חייב לחיות בענווה והכנעה כדי שיוכל להמשיך לממש את כוחות נפשו לטוב.
הסיפור החסידי המפורסם הוא על רבי זושא (נדמה לי) שהיה הולך אם שני פתקים בכיס. על אחד היה כתוב "ותחסרהו מעט מא-להים", ועל השני היה כתוב, "אנכי עפר ואפר".
זה ממש יסוד הבניין של הנפש.
בברכה, דוב ברקוביץ
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם