שאלה
שלום וברכה!
אני אשכנזייה ואנחנו שומרים בין בשר לחלב 3 שעות לפני שנתיים ההורים שלי שמעו הרצאה מרב שאמר שלשמור שלוש שעות זה לא נכון כי זה לא כתוב בשום מקום וכתוב שצריך לשמור שש שעות, אחרי ההרצאה הזאת ההורים שלי החליטו שהם שומרים שש שעות אז אני שמרתי כמוהם אחרי כמה חודשים ההורים שלי ראו שקשה להם לשמור שש שעות אז אבא שלי עשה התרת נדרים להם ולי, גם לי היה קשה להמשיך לשמור שש שעות אבל בכל זאת החלטתי להמשיך לשמור ככה (חשוב לציין שאני מעל גיל 18)מהטעם של הידור מצווה. לפני כמה זמן הבנתי מאבא שלי שהוא לא כ"כ מרוצה שאני שומרת שש שעות הוא רואה בזה "מרד" הסברתי לו שזה לא נכון אבל אני לא יודעת עד כמה הוא התרצה.
רציתי לשאול אותך הרב, האם יש בזה בכלל עניין של הידור מצווה? והאם עלי להפסיק לשמור שש שעות בשביל כיבוד הורים?
תודה רבה שהקדשת לי מזמנך!
תשובה
שלום וברכה!
ראשית צריך להבין את הסוגיא של המתנה בין בשר בחלב.
אני לא רוצה להיכנס לדיון לגבי בשר בין שיניו הנפטר ע"י הדחת הפה לשיטת הטור (רבי יעקב בן הרא"ש ) ונשארת בעינה עד שיעברו שש שעות לפי שיטת הרמב"ם.
בסוגיא נוספת בגמרא עולה שהמתנה הנדרשת היא בין סעודה לסעודה. בענין הזה מה מוגדר כהמתנה בין סעודה לסעודה נחלקו הראשונים (אביא רק דעות מרכזיות ולא תת שיטות בכל שיטה ושיטה):
1. שיטת ר"י מבעלי התוספות - בין סעודה לסעודה מספיק ברכת המזון והחלפת המפה.
2. שיטת הרמב"ם שאדם אוכל 2 סעודות ביום וישן 6 שעות, לכן בין סעודה לסעודה כ-6 שעות. הדבר תואם את שיטתו בעניין בשר בין שיניו של האדם לאחר אכילת הבשר (לא עוף).
3. שיטת תרומת הדשן (מחשובי פוסקי אשכנז), שהיא גם שיטת הפשרה בצורה מסוימת בין שיטת הר"י לבין שיטת הרמב"ם והיא שיש להמתין שעה אחת.
להלכה שולחן ערוך הביא את הרמב"ם וזו ההלכה המחייבת את הספרדים. הרמ"א הביא כל השיטות וזו ההלכה המחייבת את האשכנזים.
כיוון ויש שוני מהותי בין השיטות לעניין המעשה עדות וקהילות שונות נהגו באופן שונה. לכן אנו מדברים על מנהג ולא על מצווה או הידור כלשהו.
יוצא שלמעשה מעיקר הדין לא צריך להמתין כלום מלבד שלא לאכול באותה סעודה בשר וחלב, אך ע"פ מנהג של כל אדם לפי מוצאו נקבעו מנהגים שונים ויש להם תוקף נדרי אבות שאי אפשר להתירם. לכן ספרדי (או אשכנזי שמנהג אבותיו לשמור 6 שעות. לדוגמא רבים מן החסידים) לא יכול לשמור פחות מ-6 שעות. אך אשכנזי שמנהגו לשמור פחות מ-6 שעות יכול להחמיר על עצמו במידה ורוצה. אך כאמור אין בזה כל הידור מצווה. אמנם, ש"ך (שפתי כהן - רבי שבתאי הכהן החי במאה 17) כתב שבן תורה יחמיר על עצמו. בזמנו שאלתי את מו"ר הרב שלמה לוי ראש הכולל בהר עציון האם אני שמנהגי 3 שעות חייב להחמיר כשיטת הש"ך והוא אמר שאינני חייב ומותר לי להמשיך במנהג אבותיי.
אז מאיפה בא המנהג של 3 שעות שלכאורה לא מוזכר בשום מקום, שהורייך ואנכי נוהגים ע"פ?
דבר ראשון מדובר במנהג שנהגו בגרמניה לפני מאות שנים וגם חלק מיהודי ליטא. דבר שני בספר אחד ראיתי שמקור המנהג דברי רבינו ירוחם מגדולי ראשוני אשכנז בספרו אדם וחוה. ברם, הפכתי את כל הספר ולא מצאתי בו ולו רמז לשיטה זו. אך בכל זאת ניתן להסביר שהמנהג הוא מנהג [חומרא] על שיטה הנהוגה באשכנז עד אז והיא שיטת הר"י שדי בברכת המזון והחלפת מפה ו-3 שעות מהווים פשרה אמיתית בין שיטת הר"י והרמב"ם, המצריך 6 שעות.
עתה נעבור לחלק השני של שאלתך האם לעשות התרת נדרים ולהפסיק בחומרא משום כבוד הורים. כאן צריך לזכור שמצווה מהתורה קודמת לחומרות. לכבד הורים זו מצווה מהתורה, כאשר 6 שעות זו חומרא לגביך כי אינך ספרדיה ואין לך מנהג אבות של 6 שעות.
לכן אם אבא נפגע באמת, עליך לעשות התרת נדרים עד שתצאי מבית אבא ותקימי בית משלך ושם תחליטי עם בעלך כמה זמן לשמור במידה ואין לו מנהג של שש שעות. אם אבא מקבל את ההחלטה אינך חייבת לבטל את החומרא שלקחת על עצמך.
בכל אופן אם תרצי לחזור ל-3 שעות תצטרכי לעשות התרת נדרים בעצמך.
בברכה,
חיים בריסק