שאלה
שלום הרב. אני מתחתנת בשעה טובה והייתי רוצה לדעת מדוע החתן אינו זה שמברך את ברכות הנישואין והאירוסין. האם הוא יכול לעשות כך? כמו כן, על מה בעצם מברכים שהחיינו ולשם מה צריך את הטלית? האם האישה יכולה לברך שהחיינו או שהברכה היא על האישה עצמה הנקנית במעמד זה? י
ועניין נוסף, האם אפשר לשלב חלק בו הכלה משתתפת, בברכה או תפילה אישית ואם כן, מתי ניתן לעשות זאת והאם נשים, לא הכלה אלא דמות החשובה לה, יכולות לברך חלק מ7 הברכות או שזה אסור
בתודה מראש,
תשובה
שלום וברכה
ראשית, שיהיה בשעה טובה ומוצלחת, ותזכו להקים בית שמח קדוש וטהור בישראל.
א. יש להבחין בין ברכת אירוסין וברכת נישואין. ביסודו של דבר החתן אמור לברך את ברכת אירוסין, וכך אכן מופיע ברמב"ם, ויוצאי תימן נוהגים כך. אולם במשך הדורות העדיפו שהרב יברך כדי שלא לבייש חתנים שלא יודעים לברך כראוי. הדבר הוא "תרומת" הזוג הנישא גם אם החתן יודע לברך – לאחריות הקהילתית. לעומת זאת, ברכת נישואין אינה ברכת מצוות, אלא היא ברכה על השמחה המצויה במקום, ומברכים אותה המשתתפים בשמחה.
ב. ברכת שהחיינו היא לכאורה על הנישואין עצמן. אולם, אחד העקרונות בהלכות ברכות שהתגברו במשך השנים היא לחפש דבר מה מוגדר שמברכים עליו, ולא על אווירה או שמחה גדולה. על כן, אלה המבקשים לברך שהחיינו מעדיפים לעשות זאת על הטלית ולכלול בברכה זו את הנישואין. הטלית אינה רק דבר חיצוני לנישואין, אלא היא חלק בלתי נפרד ממנה, כמאמר רות המואביה "ופרשת כנפך על אמתך".
ג. בוודאי שכלה יכולה לברך ברכה אישית, אולם לזה אין שום קשר למעמד הציבורי. הכלה שותפה במעמד הנישואין בראש ובראשונה בכך שהוא לא יתקיים בלי רצונה החופשי המוחלט, והיא בהסכמתה מהווה את מהות הנישואין, לאמור: השותפות של שניהם בבניין הבית ברצון מוחלט. לגבי ברכת נשים בשבע ברכות – יש צדדים לכאן ולכאן, ואני נוטה לעמדה שהדבר לא נכון מבחינה הלכתית.
כל טוב