שאלה
שלום לכבוד הרב,
יצא לנו לדבר בעבודה על כל מיני נושאים ועלתה שאלה מעניינת שניסיתי לחפש לה תשובה ולא ממש מצאתי. אשמח מאוד אם תוכל לענות לי עליה.
לפני שתיית יין מברכים "בורא פרי הגפן".
לפני אכילת לחם מברכים: "המוציא".
לעומת זאת, כאשר עומדים בפני שתיית מים , מברכים ברכת "שהכל נהיה בדברו".
הדבר די מעניין, כי המים הם תמצית החיים, בלעדיהם איננו חיים.
ובכל זאת, המים לא זכו לברכה משלהם, אלא נכללים בברכה שהיא די ברכה כולבויניקית כזו, שמתשמשים בה כאשר אין משהו אחר.
מדוע הדבר כך?
מדוע אין ברכה מיוחדת לשתיית מים?
תודה מראש,
אמיר
תשובה
שלום אמיר,
תודה על שאלתך מעוררת מחשבה.
במבנה הכללי של פרק ששי במשנה במסכת ברכות נראה כאילו ההלכה של "השותה מים לצמאו" איננה כלל במקומו. מה שלא נקבע במשנה לגבי הברכה לפניה, מקומה של הלכה זו חייבת להיות לא במשנה האחרונה של הפרק אחרי ההלכות הדנות בברכה שלאחר האוכל, אלא ביחד עם הלכות הברכות שלפני האוכל - באחת המשניות בהתחלת הפרק. על אחת כמה וכמה אם הברכה שנקבעה היא "שהכל נהיה בדברו" הלכה זו הייתה צריכה להיות במשנה הדנה באותה ברכה.
אין לי כאן מקום לסרטט את העקרונות ההלכתיים והרעיוניים שהביאו את רבי יהודה הנשיא לערוך את הפרק כפי שעשה. בירור נקודה מרכזית אחת תספיק לנו להבין את עומק העניין שהעליתם בדיון שלכם בעבודה. היין והלחם הם מיוחדים בכך שהם מבטאים בתורה את יסוד הברכה הא-להית בעולם. חוץ מעניין הברכה המיוחדת שהזכרת יש גם מקום מיוחד ליין וללחם בעבודת המקדש, בנסכים לחם הפנים ועוד, במסגרות של קדושה, כמו בקידוש בחתונות ובבריתות ועוד, ובברכת מלכי צדק לאברהם בשובו ממלחמת המלכים ועוד.
והנה הנקודה. היין והלחם מבטאים את הברכה א-להית בעולם רק דרך מעשי האדם. אין יין בלי שהאדם פועל פעולה כלשהי על הענבים – הרי על הענבים אין ברכה מיוחדת. אין לחם בלי שהאדם פועל פעולה נמרצת על הדגן – הרי אין ברכה מיוחדת על הדגן הנאכלת בעינו. לעומת זאת הברכה הא-להית במים אינה זקוקה לפעולת האדם. נהפוך הוא. ברכתם היא בסגולתם להקנות לעולם ולאדם את עצם החיים, וסגולה מיוחדת זו שבמים באה רק מהקדוש ברוך הוא. ככל שהאדם מתערב ביסוד המים הוא מרחיק את המים על סגולתם משורשם. על כן למשל רק המים הקשורים לשורשם מטהרים, וככל שהאדם פועל עליהם הם מאבדים את כוחם לטהר.
יש מי שרצה (רבי טרפון) לקבוע על פי המשנה שלפני שתיית מים ישנה ברכה מיוחדת - "בורא נפשות רבות" – ובכך להזכיר את הסגולה המיוחדת של המים להיות צינור של הבורא להקנות חיים. אלא כפי שכתוב בגמרא "עמך ישראל" במנהג שהם קבעו בשטח "פסקו" לפי התנא קמא שם שיש לברך "שהכל נהיה בדברו". מנהג ישראל קדוש הוא ומנומק הוא. ככל הנראה קבעו כך לתת ביטוי לעצם המשמעות של הברכה "שהכל – כן הכל – נהיה" רק בגין ברכת הא-להים, ואין חומר גשמי שיותר מבטא מציאות פלאית זו יותר מהמים. בכך ברכה זו על המים לא נקבעה בגלל שהמים נכנסים במשבצת של "דברים שאין גידולם מן הארץ" – שהרי אם כך היה הדבר רבי יהודה הנשיא היה משבץ ברכה זו במשנה הדנה בעניין זה. אלא המים הם המקנים ברכת "שהכל" את עיקר משמעותה.
בברכה ושוב תודה, דוב ברקוביץ
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם