שאלה
שלום רב,
יש לי שאלה בנושא בריאת העולם- אלוקים העניש את אדם וחוה כאשר הם אכלו מעץ הדעת כי זה משהו שהוא אסר עליהם לעשות והם בכל אופן התפתו. אך לא ברורה לי הסיבה האמיתית מאחורי האיסור של ה' לא לגעת בעץ הדעת- הרי תמיד התחנכנו (לפחות בביתי) כי השכלה וידע וחוכמה הם כלים מאוד משמעותיים למהלך חיינו הבוגרים. אז אם זה כ"כ חשוב- למה ה' לא רצה שנאכל מעץ הדעת?? מה עומד מאחורי האי רצון שלו שנאכל מעץ הדעת- שלא ניהיה חכמים ולא נדע בעצם דברים? זה משהו שמעסיק אותי רבות כי אף אחד גם לא מצליח לתת לי תשובה רציונלית לשאלה ואשמח אם תוכלו לענות לי על השאלה.
בתודה מראש.
תשובה
שלום לך
הפרשנות שאני אציג כעת קשורה לתפיסת עולם שהרבה לדבר עליה הרב סולוביצ'יק זצ"ל בספריו. הרב סולוביצ'יק מבאר לנו שעולמו הדתי של האדם הוא עולם של מטוטלת - עיתים האדם מרגיש בשיא גבורתו ועושרו ועיתים בשפלותו ובקוטנו. הוא ממשיך לבאר שההנהגה האלקית בעולם דורשת מהאדם ברגעי השיא שלו, דווקא בשלב בו הוא מרגיש שהנה הוא 'מלך העולם', דווקא אז לעצור ולסגת עקב הציווי האלוקי. אחת הדוגמאות שהוא נותן זה אברהם אבינו - אברהם קיבל בן, לזה הוא השתוקק ואת זה הוא רצה. והנה הקב"ה בדיוק ברגע שיא זה דורש מאברהם לוותר, לסגת - 'קח נא את בנך את יחידך...והעלהו לעולה...'. כשאברהם נסוג, על פי הרב סולוביצ'יק, הוא בעצם קיבל את גאולתו. אברהם נגאל באותו רגע בו הוא וויתר על מאוויו למען ציווי האל. כך גם לגבי השאלה ששאלת, אלך אני בעקבות הרב - הקב"ה רוצה לומר לאדם - אתה כובש העולם, אתה קורא ליצורי העולם בשמות, אך יש מקום אחד, ציווי אחד שאמור להזכיר לך שיש מלך לעולם - עץ הדעת, הידיעה שהיא הדבר שהכי חשוב לאדם (בייחוד היום אנחנו יכולים להבין את זה...) הוא מחוץ לתחום - יש דברים שהאל מצווה שלא תדע שתבין שאתה אמנם כובש העולם, אך יש מקומות בהם אתה הופך להיות מכובש ונכבש, לנסוג.
מקווה שהסברתי טוב ומתקבל על הדעת,
אריאל