שאלה
אולי זו דרך מפותלת אולי גם לא הוגנת להסיג ככה ידע,אבל זה הרעיון היחיד שעלה לי.
מאחר ואני בחברים מקשיבים ויש שאלות רבות על בינו לבינה.
רציתי לשאול מה המקורות בתורה לכך.הוי אומר פסוקים.(ואם כבר זרע לבטלה מהתורה או מחז"ל?)
פשוט התשובות שלי תמיד מתחילות כך:
למה זה אסור? כי זה מג' עברות של יהרג ואל יעבור
ויש על איסור עקרי זה איסורים נוספים בתורה.(ואז המשך מכתב)
האמת אני לא יודעת מה הם ואשמח לרשימה לפחות של שתיים שלוש דברים.
א.אני נגד חירטוטים ולכן עדיף לשאול.
ב.זו פתיחה מוחצת שאסור כי כתוב בתורה,קודם שאנשים ידעו את זה ואח"כ נתפלסף ונדון בענין עד מחר..
מקווה שזה בסדר לשלוח שאלה כזאת
תודה רבה ועצומה על הקדשת הזמן..
תשובה
שלום רב,
קצת מקורות
שו"ת בית שערים מכתבי יד סימן נ
דהנה בענין הוצאת שז"ל יש איסור מג' פנים. א') אמרינן בנדה י"ג ע"ב מ"ד ידיכם דמים מלאו אלו המנאפים ביד ופרש"י מוציא זרע לבטלה, ותוס' פי' היינו דמשפשף מילתו ביד או ברגל, תנא דבי ר"י לא תנאף לא תהא בך ניאוף בין ביד בין ברגל, ופי' הב"ח באה"ע סי' כ"ג כיון דאין ניאוף אלא בא"א כדכתיב ואיש אשר ינאף את אשת רעהו א"כ הו"ל לומר לא תנאף אשת רעך, השתא דכתיב לא תנאף סתמא, אלמא דבניאוף שלא ע"י אשה קאמר קרא לא תהא בך ניאוף, וכיון דחזינן דרחמנא אזהר עלי' בלאו דרשינן נמי העונש מקרא ידיכם דמים מלאו דמעלה עליו הכתוב כאילו הורג את הנפש, וכעין זה כתב המהרש"א בח"א בנדה הנ"ל, מבואר מזה דלהוציא זרע שלא ע"י אשה הוא בכלל ניאוף ואביזרייהו:
ב') יש איסור בהשחתת זרע עפמ"ש הרמב"ם פ"ד מדעות הי"ט שכבת זרע הוא כח הגוף וחייו ומאור עיניו וכל זמן שתצא ביותר הגוף כלה וכחו כלה וחייו אובדין וכו' עד אמרו חכמי הרופאים א' מאלף מת בשאר חלאים ואלף מרוב תשמיש וכו', והביאו טור או"ח סי' ר"מ ואה"ע סי' כ"ה, וכיון שבהוצאת זרע חייו אובדין אסור להוציא רק לתכלית פ"ו לקיום המין וקיום מצוה אבל לבטלה הרי משחית גופו וחייו, ומה לי קטלה כולה ומה לי קטלה פלגא, והוא כעין הורג את עצמו ומאבד עצמו לדעת, וגם בזה אתי שפיר קושית מ"ל פ"י ממלכים הנ"ל דמשו"ה לא מני לי' בהדי מצות ב"נ משום דהוא בכלל רציחה, ומזה ידעינן האיסור בב"נ, עיין ש"ך יו"ד סי' שמ"ה דמאבד עצמו לדעת ילפינן מפסוק את דמכם לנפשותיכם וכו', וא"כ גם לב"נ נאמר ועיי' רמב"ן בחומש בפסוק הנ"ל. ומ"מ גם לטעם זה מותר לשמש עם קטנה ואילונית כיון שאינו דרך השחתה רק להנאתו והנאתה וליכא בזה בל תשחית דגופא כיון שנהנית:
ג') אמרינן בנדה י"ג דאר"י כל המוציא שז"ל חייב מיתה שנא' וירע בעיני ה' את אשר עשה וימת גם אותו, ר' יצחק ור' אמי אמרי כאילו שופך דמים שנא' הנחמים באלים ותחת כל עץ רענן שוחטי הילדים בנחלים תחת סעיפי הסלעים אל תקרי שוחטי אלא סוחטי, ופי' המהרש"א בח"א וחייב מיתה הוא מדה כנגד מדה שבהשחתת זרעו מחסר נפשות וכדלקמן כאילו שופך דמים שדינו במיתה וכו', ושם אח"כ ודריש לי' אל תקרי שוחטי אלא סוחטי היינו שסוחטין מגופן הש"ז שהי' ראוי להיות ולד, והיינו כאילו ש"ד, ואפשר משום דכתיב שוחטי בשין דריש נמי כאילו שוחטין הילדים בסחיטה זו הש"ז מגופן, מבואר מזה דהאיסור הוא משום שהי' ראוי להיות ולד מהזרע והוא הוציאו לבטלה הוי כש"ד של הולד. וגם בזה א"ש קושית משנה למלך הנ"ל דהוי בכלל שופכי דמים:
שו"ת מנחת יצחק חלק א סימן קטו
ועיין בתשובת בית יעקב (סי' קכ"ב), דהביא מדברי הזוהר שהמוציא ש"ז לבטלה אינו מועיל תשובה, והוא סותר למה שאמרו חכז"ל, דאין לך דבר העומד בפני תשובה, והוכיח דאף שאמרו בלשון אינו מועיל תשובה, אין בלשון זה משמעות דאינו מועיל כלל, אלא ר"ל שתשובתו קשה, וכ"כ השל"ה ושאר ספרי מוסר עיי"ש, וחידוש שלא הביא מדברי הזוהר רות (אות י"ב), דבתיובתא שלימתא ואוליף אורייתא כולא ימחול לו, והביאו בת' מהרש"ם (ח"א סימן נ"ח), וכ' ע"ז המהרש"ם דמזה מוכח דמש"כ בזוהר (פ' ויחי) דל"מ תשובה לחטא זה היינו בלא לימוד התורה, ועיין בר"ח (פ"ב משער התשובה), מהזוה"ק (פ' נשא) דבצירוף לימוד התורה מקרי תשובה עילאה עיי"ש ותבין עכ"ל, ועפי"ד תשובת בית יעקב שם, אפשר לומר טעם דלכפרת חטא זה צריך לימוד תורה דוקא, דכתב שם שטפה זרעית יוצא מן המוח שהוא סוד המחשבה סוד החכמה וכו', דבהוצאת שז"ל פוגם בסוד המחשבה סוד החכמה, מכל מקום על ידי תשובה גדולה יוכל לתקן וכו' עיי"ש, ואורייתא מחכמה נפקת, וזה שיסד המשורר, בראשית תורתך הקדושה, רשומה חכמתך הסתומה, ועיין בני יששכר (במאמרי חודש סיון מאמר ד' אות ג'), ע"כ זה מדה כנגד מדה לתקן מה שפגם.
בית יוסף אבן העזר סימן כג
ומ"ש לא יהא דש מבפנים וזורה מבחוץ. כן משמע שם ובפ' ד' אחין (יבמות לד:):
ומ"ש ולא ישא קטנה שאינה ראויה לילד. שם (נדה יג:) [ופרש"י (ד"ה ונסיבי)] והטעם מפני שהוא בטל מפריה ורביה כל ימי קטנותה:
ב - ג ומ"ש ואלו שמנאפים ביד לא די לו באיסור הגדול שעושה אלא שהוא בנידוי ועליהם נאמר ידיכם דמים מלאו וכאילו הורג הנפש ואסור לאדם שיקשה לדעת או שיביא עצמו לידי הרהור. כל זה מדברי הרמב"ם בפכ"א מהא"ב (הי"ח - י"ט). וכתב הרב המגיד בפרק כל היד (נדה יג:) א"ר אלעזר מאי דכתיב ידיכם דמים מלאו אלו המנאפים ביד דתנא דבי רבי ישמעאל לא תנאף (שמות כ יג) בין ביד בין ברגל [ולעיל מיניה] אמר רב המקשה עצמו לדעת יהא בנידוי אמר רבי אמי כל המביא עצמו לידי הרהור אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה ומדברי רבינו נראה שמה שאמרו יהא בנידוי שחכמים נידו כל מי שיעשה כן וזהו שכתב בנידוי יושב אבל הרמב"ן (נדה יג: ד"ה הא דאמרינן) כתב פירשו בתוספות (שם ד"ה המקשה) לא שהוא מנודה מעצמו בנידוי של רבותינו אלא שבית דין מצווין לנדותו ועד שינדוהו אינו מנודה כך פירש רבינו יעקב ע"כ וכן פירש הרשב"א ז"ל (שם ד"ה הא דאמרינן) משמו עכ"ל:
ומה שכתב ואם יבוא לידי הרהור יסיח עצמו מדברי הבאי לדברי תורה וכו'. כ"כ הרמב"ם פכ"א מהא"ב (הי"ט) והוא על דרך מה שאמרו (בפרק) [בגמרא] (סוכה נב:) אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש:
לפיכך אסור לישן על ערפו וכו'. בפרק היה קורא (ברכות יג:) ובפרק כל היד (יד.):
ולא יסתכל בבהמה חיה ועוף וכו'. ספ"ק דעבודה זרה (כ:):
ומותר למרביעי בהמה להכניס כמכחול בשפופרת וכו'. בפרק הפועלים (ב"מ צא.):
ד, א (ב) כתב הרמב"ם אסור למי שאינו נשוי לשלוח יד במבושיו וכו'. כל זה דברי הרמב"ם בפרק כ"א מהא"ב (הכ"ג) והוא בפרק כל היד (נדה יג.) וכבר כתבתי בזה בטור א"ח סימן ג' (ה.). כתוב בספר הזוהר שחמור עון הוצאת זרע לבטלה מכל שאר עבירות שבתורה לכן צריך ליזהר ממנו מאד:
שולחן ערוך אבן העזר סימן כג
סעיף א
א (א) א] אסור להוציא שכבת זרע לבטלה ועון זה חמור מכל עבירות שבתורה. ב] לפיכך לא יהיה אדם דש מבפנים וזורה מבחוץ, ב (ב) ג] ולא ישא קטנה שאינה ראויה לילד.
סעיף ב
אלו שמנאפים ביד ומוציאים שכבת זרע, ד] לא די להם שאיסור גדול הוא, ה] אלא שהעושה זה ג ה*] (ג) בנידוי הוא יושב ועליהם נאמר: ידיכם דמים מלאו (ישעיה א, טו) ו] וכאלו הרג הנפש.
סעיף ג
ז] אסור לאדם שיקשה עצמו לדעת ח] או יביא עצמו לידי הרהור, אלא אם יבא לו הרהור יסיע לבו מדברי הבאי לדברי תורה ט] שהיא אילת אהבים ויעלת חן (משלי ה, יט) י] לפיכך אסור לאדם לישן על ערפו ופניו למעלה, עד שיטה מעט שלא יבא לידי קישוי. ולא יסתכל בבהמה וחיה ועוף בשעה שמזדקקין זכר לנקבה. ומותר למרביעי בהמה להכניס כמכחול בשפופרת, מפני שהם עסוקים במלאכתם לא יבואו לידי הרהור.
סעיף ד
יא] אסור לאדם שאינו נשוי לשלוח ידיו במבושיו, כדי שלא יבא לידי הרהור. ואפילו מתחת טבורו לא יכניס ידו, שמא יבא לידי הרהור. ואם השתין מים, לא יאחוז באמה וישתין* ד ואם היה נשוי מותר. יב] ובין נשוי ובין שאינו נשוי לא יושיט ידו לאמה כלל, אלא בשעה שהוא צריך לנקביו. (ועיין באורח חיים סימן ג').
סעיף ה
יג] אשה שיש לה אוטם ברחם, ועי"כ כשבעלה משמש עמה זורה מבחוץ, אסור, ((ד) יד] אבל מותר לשמש עם קטנה ואיילונית, הואיל ומשמש כדרך הארץ) (תוספות ומרדכי פ"ק דיבמות ונ"י פרק הבא על יבמתו).
סעיף ו
אסור לרכוב על בהמה בלא אוכף (פי' מרדעת באסט"ו בלע"ז). הגה: בגמרא פרק כל היד משמע דאסור ללבוש מכנסיים אם לא עשויין כבתי שוקיים, משום דמביא לידי השחתת זרע, ואע"פ שאפשר לדחות דבגמרא לא קאמר אלא בימיהם שהיה להם תרומה ואיכא למיחש לטומאת הגוף, מכל מקום מדהביא הרא"ש בפסקיו משמע דאף בזמן הזה אסור (הכל ד"ע). ומה שנהגו היתר במרחץ, אפשר לומר דבשעה מועטת לא אסרו, כן נראה לי. ה (ה) טו] עוד אסרו בגמרא לרחוץ עם אביו טז] ואחיו ובעל אמו ובעל אחותו, ונהגו עכשיו היתר בדבר הואיל ומכסין ערותן בבית המרחץ ליכא למיחש להרהורא (אגודה).
סעיף ז
חסידים הראשונים וגדולי החכמים התפאר אחד מהם שלא נסתכל במילה שלו, ומהם מי שהתפאר שלא התבונן מעולם בצורת אשתו מפני שלבו פונה מדברי הבאי (פי' הושאל לשון זה של הבאי לדברי הבל) לדברי האמת יז] שהם אוחזות לבב הקדושים.