שאלה
בס"ד י"ב אב
שלום הרב!
בעקבות הרצח במועדון אתמול עלו לי כמה תהיות, ואני מקווה שתוכן דברי יהיה מסודר ומובן, כי פשוט עדיין לא עיכלתי את זה.
בראשונה כאשר שמעתי את הדבר הנורא היו לי רגשות סותרים ומעורבים בלב, כאב מהול באדישות. מצד אחד כאב לי נורא על רצח בדם קר של אנשים תמימים, רובם נערים צעירים אשר לא טעמו טעם חטא - דבר שא"א לתפוס.
אך מהצד האחר הייתה לי הרגשה שאולי זה בעצם דבר מוצדק, כמה שזה נשמע מעוות, הרי התורה אומרת לנו בסופו של דבר להרוג את אלו שעוברים על משכב זכר - כמובן בתנאים שלה, וגם אני לא בא ח"ו אומר שאלו שנהרגו עברו בעבירה הזאת.
אבל הכיוון של קיום דברי התורה באידיאל הולך בכיוון הזה, וזה מה שהביא אותי להתחבט בדבר.
וזה בעצם מה שמוביל אותי אל השאלות: א. מה בעצם אנו אמורים להרגיש ביחס לאירוע מעין זה, בהתאם לדילמה שהעליתי או דילמות אחרות.
ב. למרות שבד"כ דווקא הרב שואל זאת - אני רוצה הפעם לשאול אותו. למה אנו שואפים בתור דתיים במדינה יהודית? מה נעשה במדינת התורה שלנו כאשר תהיה סנהדרין וביהמ"ק אי"ה, האם אנו נבצע את גזר הדין המקורי? ואם נשנה זאת אולי אנו חוטאים להגדרות שרבנים אחרים מגדירים אותנו?
מה שבעצם עורר אותי לעניין היה הדיון היום בערוץ 10 בין ירון לונדון לרב סתיו בנושא, ירון לונדון הציג את הטענה שאנשים הקיצוניים שמבצעים מעשים כאלה, יונקים את הלגיטימציה שלהם מהתורה "שלנו" שאומרת לעשות זאת, דבר זה חמור ביותר וצריך לנקוט אמצעים נגד זה. הוא שאל אם כן את הרב סתיו איך העולם הדתי מתייחס לזה.
הרב סתיו קודם כל אמר שאין שום אדם בכל זרם דתי, כל שהוא שמסכים ח"ו לדבר מזעזע שכזה. וברור שאין רב אחד שייתן לגיטימציה לזה. ונתן דוגמאות מכל מיני תחומים בתורה שדומים לסיטואציה, כגון כאשר אנשים מחללים שבת שהעונש על כך לא פחות חמור, אין אדם דתי אחד שאומר להרוג את המחללים. ולהיפך - אנו נוהגים עם החילונים ברעות ובאחווה, וחז"ל אומרים שב"ד שהייתה הורגת פעם בשבעים שנה הייתה נחשבת לקטלנית. ונתן דוגמה לזה שהוא גר בשוהם ומוקף בחילונים. ירון לונדון אמר לו אם כן (בזעם עמוק) שצריך כבר להבין מזה שדברי התורה הם הבל ואסור לשמוע לה בדברים שכאלו.
לדעתי הרב סתיו לא הספיק לתת לו מענה מספק, מפאת קוצר הזמן של התוכנית, ולא הספיק להסביר לו (לפחות איך שאני חושב) שהבנת התורה היא מורכבת ו
תשובה
שלום וברכה
אף אחד עדיין לא עיכל את נוראות הרצח, שהוא לעצמו נורא ואיום, והעובדה שאנו חיים בלוא ידיעה מהיכן הוא נבע אך מחריפה את הסערה הרוחנית.
א. עונש ההריגה בתורה הוא עונש שכמעט בלתי ניתן לביצוע, אם בכלל. רבי עקיבא אף אמר שלו הוא היה יושב בסנהדרין לא היה נהרג אדם מעולם. הלומד את דיני עונש ההריגה רואה עד כמה התורה שבעל פה ראתה בו הצהרה עקרונית, ולא דבר מה מעשי לביצוע, שכן התביעות לשני עדים, התראה, התאמה מדויקת וכדו' מלמדים על כך. לפיכך, אנו אכן רואים במשכב זכר דבר שאין לנהוג בו, ושהוא חמור מאוד על פי התורה, אולם אין בנו שום רצון כי אנשים ימותו בשל כך. מכאן אנו מבינים, דבר שכתבו עליו כבר רבים, כי מערכת הענישה בתורה אינה מערכת נקימה ונטירה, אלא מערכת חינוך, ובשל כך הפער הגדול בין התורה שבכתב לתורה שבעל פה.
ב. לא זו בלבד, אלא שמדובר בשפיכות דמים נוראה והזעזוע ממנה נמצא בתורה במקומות הכי בסיסיים. איני מבין כיצד יכול אדם לחשוב כי משכב זכר הוא נורא ואילו שפיכות דמים היא דבר שמותר לעשות.
ג. אנו אמורים לחוש זעזוע עמוק מכך שנשפך דם נקי על ידי רוצח. יש עוד מערכות רבות המחמירות את התחושה הנוראה הזו: העובדה שהיא נעשתה בארץ ישראל שהיא בראש ובראשונה מתעבת שפיכות דמים; העובדה שזה רצח שבוצע ללא הבחנה, בשנאת אדם, ועוד ועוד.
ד. אני מעריך כי הדרך להתמודדות בימי הסנהדרין תהיה דומה בדרך בה אנו מנסים להתמודד היום – לעודד בחינה מחודשת של כל אדם את עצמו האמנם הוא הומוסקסואל, האם הוא יכול לפתח בתוך עצמו אפשרות להקמת משפחה בישראל; לעודד עמידה בתביעות של התורה; לחזק את האנשים, להתנגד למיסוד קשר חד-מיני וכדו' – בכל הדרכים האלה.
ה. מה שאמר הרב סתיו הי"ו הוא נכון מאוד, וגם ההבנה כי מדובר באמירה במסגרת מצומצמת אף היא נכונה מאוד.
ו. חלק מטענת ירון לונדון יש בה אמת, ויש אמיתות גדולות ממנה. האמת הגדולה ממנה היא העובדה שאנו עושים את מה שריבונו של עולם ציווה עלינו – לא משנאה אלא מעמידה בדברי ד'. עובדה זו עלולה חס ושלום לגרום לאנשים סטיות חמורות מדרכה של תורה, ואנו צריכים להתמודד עם כך, ולא לאפשר רצח בתוך העולם שלנו.
כל טוב