בעית דימוי עצמי נמוך

ליעל היקרה
שלום וברכה.
תחילה:סליחה על האיחור בתשובה.
ולשאלתך, נראה לי כי בתוך שאלתך טמונה כבר התשובה, לפחות בחלקה.
את אומרת כי מחשבתך העיקרית סובבת סביב הרצון שלא להשמין מחד, ומאידך משאלתך עולה כי את מקיימת מאבק יום יומי עם האוכל ועם תאוות האכילה.
אני חושב כי הדברים שזורים זה בזה.
א. נראה כי המחשבה שהאושר שלך וערכך בעיניי עצמך ובעיני אחרים תלויה היא בגיזרתך, היא חלק מהמורכבות.הרצון שלנו כבני אדם למצוא חן ולהיראות במיטבינו הינו רצון טוב ויפה, אך יש בו גם 'עוקץ', והוא כשהמראה החיצוני משכיח את העולם הפנימי ומעל הכל את הידיעה העמוקה שאנחנו יודעים בתוך עצמינו, כי השלימות והערך שלנו אינם תלויים רק בחוץ, אלא בעיקר בפנימיותנו- בנפשינו ונשמתינו הראויות להערכה לא בשל המראה, כי אם בגלל מה שאנחנו ומי שאנחנו.
לכן דווקא העיסוק האינטנסיבי במראה החיצוני ובגיזרה יוצר את המבוכה והתיסכול, ואת המאבק היום יומי.
ב. אני חושב כי במבט אל תוך עצמינו נגלה כי אנחנו לא אוכלים ורעבים למזון רק כי זה צורך פיזי, אלא גם ולעיתים אף בעיקר משום שזהו צורך ופיצוי נפשי. "צדיק אוכל לשובע נפשו" אמר החכם במשלי. אני יכול לסיים סעידה מליאה, ומיד אח"כ לחוש רעב ל'משהו מתוק', תופעה שמעידה כאלף עדים כי הרצון והתאווה לאוכל אינם צורך פיזי, אלא פיצוי על צרכים נפשיים.על כן ככל שתשכילי לחשוף את אישיותך העמוקה והיחודית, ככל שתמצאי את האושר של חייך בתוכך פנימה, וככל שתמצאי לך את האהבה והאישור החברתי להם כולנו כ"כ זקוקים, תצליח -כך אני מקווה ומאמין- להיזדקק פחות לאוכל כפיצוי, והמאבק יצטמצם.

בסיכומו של דבר נראה כי דווקא העיסוק הכ"כ אינטנסיבי בגיזרה, יוצר את הרעב האין סופי, ועימו את הפחד מהשמנה, מהלימודים וכד'.
מצד שני דווקא השיחרור מהפחד הזה, ההבנה כי אושרך וערכך אינם תלויים במראה בלבד, וכי את מסוגלת להרבה יותר מעצך, יעזרו לך לממש את מלוא הכוחות שלך בחיים ואף בלימודים
המון הצלחה ואושר
יונתן מילוא