שאלה
שלום,
עד לפני כמה ימים עבדתי ברשת מזון שיש לה הכשר מהדרין-בד"ץ.
לצערי ראיתי מספר מקרים בהם לעניות דעתי היו מספר בעיות ומצפוני אינו שקט:
בפסח ראיתי במו עיניי ארגזים ארגזים של חמץ(!) במחסן. אמנם לא השתמשו בחמץ בפסח- אבל איסור חמץ הוא גם על ראיה ואני בתור עובדת ראיתי חמץ בעל כרחי.
אציין כי לפני החג הכשרנו את המסעדה וכל איזור החמץ כוסה בבד אך במהלך החג הסירו אותו...
דבר אחר, במהלך העבודה הביא אחד האחראים (שאיננו שומר תורה ומצוות) נענע שאינה "גוש קטיף"- כמו שמבטחים לקהל הלקוחות מאחר ולא היה להם באותו זמן נענע כזו ואמרו לי במפורש "להכניס את הנענע למקרר בלי שישימו לב (לקוחות) שזה לא גוש קטיף." לצערי, לא אזרתי אומץ לסרב ולעזוב באותו הזמן-ועשיתי זאת.
כמו כן קרו עוד מקרים מעין אלה שקשה לי איתם, ואני לא הייתי אמיצה מספיק לעמוד מולם וללכת וכך החור במצפון והבושה האישית- שאני מרגישה נגררת ולא שלמה עם עצמי ועם אלוקיי גדלו מיום ליום עד שאזרתי את האומץ ולמרות כל המחמאות וההבטחות על היותי עובדת חרוצה (מחמאות, צ'ופרים והרצון לא להיות כפויית טובה למעסיקיי וכו'...) ועזבתי את מקום העבודה הזה יום אחד בפרץ של רגשות שכבר לא יכולתי יותר להיות שותפה לכל זה...
שאלה ראשונה: איך אעשה תשובה בנוגע לכל האמור לעיל', עכשיו כשכבר עזבתי והאם עליי לדווח על מה שראו עיניי? (כמו שאמרתי למקום יש כשרות מהדרין)
2.כחלק מהעבודה, שימשתי גם כקופאית ותמיד הייתה לי בעיה להחזיר עודף- כי צריך לעגל אגורות על דעת עצמי. לדוגמא- אם משהו עלה חמישה שקלים וארבעים וחמש אגורות אז לטובת מי מעגלים את החמש אגורות(לחצי) לטובת הלקוח או לטובת המסעדה? ועכשיו זה לא רלוונטי אליי אבל מה אעשה עם כל העודף שהחזרתי לאנשים? אני לא יודעת אם גזלתי ואם כן אז ממי??
3. לאחר שעבדתי במסעדה עם הכשר מהדרין וראיתי במו עיניי שלא תמיד ההכשר הוא כזה (אם להתנסח בעדינות) איך אפשר לסמוך על שאר המקומות בארץ והאם עדיף שלא לאכול בחוץ בכלל?
אני מצטערת אם כל מה שרשמתי נראה ארוך או מסורבל או קטנוני. המצפון שלי מאד מציק לי. ואני לא יודעת איך לעשות תשובה על זה ואיך להמשיך לנהוג.
אציין רק שמבחינה אישית הגעתי למסקנה אחת- להיות נאמנה לעצמי להבא ולעזוב ברגע הראשון שמשהו לא מסתדר עם האמונה שלי. אך כאמור, אני מבקשת את עצתך ועזרתך על מה שנעשה כבר...
תוד
תשובה
שלום וברכה
קיומם של מערכות גדולות של כשרות אינו פשוט כלל ועיקר, כי באמת קשה להשגיח ולפקח על הכל, ויש חשיבות כמובן שכל אחד יפקח את עיניו.
יישר כוח על המגמה ועל מה שכתבת והרצון שלך שהדברים יהיו כשרים באמת.
ברם, לא כל דבר שכתבת הוא אכן אסור, ויש לדון בכל נושא לגופו.
א. אין איסור לראות חמץ. המילים "בל ייראה" נלמדים על ידי ההלכה כאיסור של בעלות או הימצאות באחריות ולא של ראיה. סביר מאוד להניח כי הרשת מכרה את החמץ, ועל כן הוא לא אסור. יש כמובן להדגיש כי היה צריך להסתיר ולהחביא אותו ולא להשאיר אותו גלוי, אולם לא מדובר באיסור.
ב. מה שנעשה עם הנענע הוא חמור מאין כמוהו ! זו גם אונאה וגם הכשלת הרבים באכילת דבר שאינו מותר.
ג. העובדה שאת עזבת את העבודה היא מרשימה מאוד וממש מעוררת הערצה. אל תשכחי שלא את שחטאת ולא את זו שצריכה לעשות את התשובה ואת התיקון. מה שנכון לעשות הוא לכתוב למערכת הכשרות של בד"ץ ולומר להם שהם צריכים לבדוק את הנושא.
ד. אני לא בקיא בחוק בנושא זה. אם החוק קובע כי העיגול מותר לכאן או לכאן – הדבר מותר, כי הוא חלק מההסכם ותקנות הקהל שבין הלקוח לרשת. אם לא – יש לעגל תמיד לטובת הקונה. הגמרא במסכת ביצה כט אומרת כי הגוזל ואינו יודע ממי גזל יעשה צרכי ציבור עם הכסף, אולם לא את גזלת כי אם הרשת.
ה. קשה מאוד לסמוך על כשרויות בכלל. ברם, יש לזכור כי לא כל דבר שהוא לא 100% הוא כבר איסור.
כל טוב ושוב יישר כוח על מעשייך