שאלה
בס"ד
יש לי שאלה בנוגע למושג שנקרא בפי כל "עישון".
אני בחור צעיר מאוד, בן 25 ועוד קצת חודשים, חייכן ואוהב לצחוק ב"ה, אופטימי, למדתי בשובו והרב שלי עישן וגם שמעתי שהרבה מגדולי ישראל עישנו.
האם לפי ההלכה מותר קצת לעשן או להתחיל לעשן?
מה הבעיה בעישון טבק, ומה ההלכה למי שמעשן כבר הרבה (אני לא כזה ב"ה)?
האם מה שכתוב בהלכה בשו"ע ([שאפילו בט' באב]): "שמי שחסרון הטבק מפריע לו מותר [לעשן בתשעה באב] אפילו"! לדעתי זה קצת נוגד את ההלכה, ומצד שני כתוב את זה בשו"ע וזה מובא בהלכה?
[מה האיסורים שכרוכים ב'עישון' סיגריה?]
האם מותר לעשן במוצאי-שבת (אני בד"כ לא מעשן) כמה נשימות של סיגריה, כגון שליש מסיגריה אחת (חוץ מהבדלה), כדי להחזיר את הנחת שיצאה הנשמה היתירה ויש צער?
אני התחלתי קצת "לעשן" פעם מגיל 24.5-25 ועישנתי 11 סיגריות בחצי שנה.
ועוד [מה הבעיה בהלכה ב'עישון'?] ו[האם] יש [סתירה] מצד [פוסקים אחרים] שזה נראה לי קצת מזעזע שמרן השו"ע כתב דברים כאלה?
תשובה
לשואל שלום רב.
כשהחל השימוש בטבק, לפני מאות שנים, לא ידעו עדיין את הנזק. הם חשבו שהוא מועיל כיון שהוא מרגיע. לכן הדיונים ההלכתיים היו רק האם מותר לעשן בצום וכד'. כיום אנו יודעים בודאות עד כמה העישון מזיק. כיום אנו יודעים שהוא גורם למחלות סרטן קשות, מעלה לחץ דם וגורם לתמותה רבה. לכן ברור שע"פ הלכה אסור לעשן. יש מושג בחז"ל " חמירא סכנתא מאיסורא" כלומר דברים שאסורים משום סכנה, חמורים יותר מדברים שאסרו חז"ל מדיני איסור והתר. אמנם, מי שהתחיל לעשן בגיל צער, וכיום הוא מסכן, כי הוא מכור ואינו מצליח להפסיק, זה שאלה מה מעמדו. אבל ברור שאסור לאדם להתחיל לעשן! לכן אין ללמוד מאותם רבנים שלצערם הם התחילו בגיל צעיר, ואני בטוח שגם אם תשאל אותם, הם יגידו לך לא להתחיל עם זה כלל.
בברכה
אפי קיציס
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם