שאל את הרב

בנים/בנות- חברות,נגיעה,התכתבות-מה הבעיה בעצם?

חדשות כיפה חברים מקשיבים 15/05/01 12:45 כב באייר התשסא

שאלה

נתקבלו מכמה שואלים:

א. "רציתי לדעת מה הבעיתיות בחברות בין בן לבת בגילאים 16-18?"

ב. "למה אסור לבנים לגעת בבנות?"

ג. " שלום! אני גרה במושב (שיתופי לשעבר) ואני לא חושבת שהאיסור בנים\ות, נגיעה ידידותית ("כיף" וכו') רלונטי. אם אני רואה בן מהשבט שלי אסור לי ללחוץ לו את היד? (לא שאני עושה את זה, רק רציתי לדעת אם יש הבדל בין המושב לעיר). (אגב, אבא שלי הוא רב המושב).

ד. "האם לבן ובת שלא מכירים ממש הרבה פרטים טכנים אחד על השני אלא קצת מותר להתכתב על בעיקר דברים הלכתיים ובין השאר גם על קצת דברים אחרים כמו מה עשיתי אתמול/היום וכו' " .

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן

תשובה

שלום לך!
שאלה כזו ודומות לה, חוזרת פעמים רבות. אנסח את השאלה באופן כולל יותר: מדוע כתב השו"ע בסימן כ"א באבן-העזר "וצריך להרחיק גברים מנשים מאוד מאוד..." (ההדגשה של השו"ע היא חריגה ביחס ללשונו הרגילה שהיא ענינית ומקוצרת בד"כ). מדוע ההלכה, כפי שפרט שם השו"ע, 'לחוצה' כ"כ בנושא זה. מה כ"כ רע בלחיצת יד של שבת שלום בין בנים לבנות, מה הבעייה להתחבר, להתכתב באופן אישי, לצאת לטיול יחד או סתם לצחוק ו'להריץ קטעים' ביחד (בלשון השו"ע - 'קלות ראש' שאסורה)? הרי הקשר בין בנים לבנות כ"כ כיף ונחמד ונראה במבט ראשון מאוד מוסיף ומאוד נורמלי.
את תשובתנו נחלק לשני חלקים, הראשון פסיכולוגי והשני הלכתי.
ההיבט הפסיכולוגי: שני המינים באדם נבראו כאשר מונחת בטבעו של כל אחד מהם משיכה עמוקה לקשר עם בן המין השני. יסוד המשיכה אינו מיני כלל (כמו אצל החיות), יסוד המשיכה היא האהבה. האדם, לפי היהדות, נברא בעצם מלכתחילה כזכר ונקבה המחוברים לאחד. הנשמה האחת הזו הופרדה לשני גופים שונים הצמאים להשלמתם בדיוק כפי שהם חפצים בחיים. השלמה זו מתאפשרת רק ע"י שיתוף-פעולה ואחדות בין שני חלקי הנשמה שנוסרו והופרדו זה מזה. זהו על רגל אחת יסוד האהבה, בגימטריה - אחד. היצר המיני והמשיכה הגופנית למגע בין בנים לבנות היא כמין זרז ומסייע שהעניק לנו הקב"ה במתנה בטבענו, ע"מ שנוכל לחזק בעזרתם את האהבה האמיתית שהיא חיבור של שני חלקי הנשמה.
כאשר אנו משתמשים ב'זרז' הזה בצורה הגופנית שלו ולא על מנת לחזק ולבטא את האהבה האמיתית של נשמתנו, אנו מפרידים בין הגוף לנשמה והופכים את הטפל - הגופני - לעיקר. במעשה זה אנו קודם כל פוגעים בתכונה הכי חשובה שלנו שהיא לחבר את השמים לארץ להיות אנשי קודש ולהביא את העולם הזה אל האלקים.
הנפגעת העיקרית מקשר פיזי שאינו ביטוי של התאחדות הנשמות בברית הנישואין - היא האהבה עצמה!
המגע הפיזי שאמור להיות מלא רגש ולהציף את הלב בתחושה אינטימית של אהבה, נהיה כבר לעוס ושחוק. ברגע האמת, בו נצטרך להשתמש במתנה זו ע"מ לחזק את אהבתנו האמיתית - אהבת חיינו, נראה לפתע ששחקנו את המתנה הזו ואין בה כבר ייחודיוות ואינטימיות. היא איבדה את עוצמתה לחלוטין.
לכן, באה ההלכה ומייעצת לנו עצה טובה לחיי אהבה ומשפחה בריאים - אנא, שימרו היטב על עיניכם על ידיכם ועל מחשבותיכם, ייחדו אותם רק למי שלה הם נועדו - לחצייה השני של נשמתכם - היא אהבתכם.
שימו לב כיצד לדאבוננו, היום, המשיכה הגופנית שמשומשת במנותק מהאהבה הנשמתית, במקום לחזק את התא המשפחתי, סוחפת את החברה שהתרגלה לגופניות, להרוס ולרסק משפחות על גבי משפחות. למעלה מ - 30 אחוזי גירושין, בגידות חוסר אמון וכו' הם תוצאה ישירה של ניתוק הגוף מהנשמה. זעקת הילדים הרבים שגדלים בבתים בלי אמון ואהבה בין הוריהם או בבתים חד הוריים - בוקעת דרך מילותיו הקצרות של השו"ע: מאוד מאוד!
הדרך המומלצת עפ"י ההלכה היא שבשנות הנערות הבן והבת לבד כל אחד בונה את נשמתו ומחדד את עניינו בחיים, בשלב מסויים של בגרות מגיע הרגע לצרף את שני החלקים שבשלו לחלק האחד השלם. אז ורק אז מגיעה אהבה אמיתית של נשמות, אהבה שהכריזו עליה עוד לפני ששניהם ירדו לעולם. "ארבעים יום קודם יצירת הוולד יוצאת בת קול ואומרת בת פלוני לפלוני".
ההיבט ההלכתי: ייתכן שזה יישמע מוגזם אך זו האמת - בכל מה שקשור לעריות - אי אפשר לסמוך על כלום! או בלשון חז"ל - "אין אפטרופוס לעריות". בחור ובחורה שמדברים ומתחברים, מתכתבים ונפגשים מטיילים ויושבים לשיחות על ספסל לתוך הלילה, זה יכול להיגמר לא טוב. מאוד לא טוב. זה ידיים, ומגע וההמשך ידוע... הטבע האנושי כ"כ חלש ונסחף ויצר העריות כ"כ חזק באדם (כמו שהסברנו מקודם את חשיבותו הרבה במקומו הנכון), שפשוט נופלים. נגיעה באישה נדה (שזו כל אחת מבת שתים עשרה ומעלה) - היא איסור תורה מפורש - "ואל אשה בנידת טומאתה לא תקרב...", כבר התורה ראתה כמה צריך להתרחק מאשה שאסורה לו . פשוט להמנע מכל מגע גופני! מי שחייב עונש כרת ("ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמם"), בגלל איזו היסחפות שטותית של נעורים הולך עם זו כל החיים ומי יודע במה זה משפיע עליו. כמה ייסורי מצפון ילוו אותו וכמה תשובה יצטרך לעשות - והלוואי ויתכפר לו.
בצבא, בכל פעם שיורדים משמירה פורקים נשק כי אולי הגיע כדור לקנה ואולי הנשק יידרך ואולי יירה ואולי ואולי... במקרה של בנים ובנות הנזק הוא עצום וקרוב הרבה יותר. פשוט חייבים לשמור מרחק. לא נוגעים ולא יוצרים קירבה נפשית כל עוד לא הגענו לשלב זה בחיים.
ועוד לא הרחבנו בבעיתיות שבזמן הרב ובאנרגיות הנפשיות האדירות שהולכות בד"כ לריק באהבה של גיל הנעורים שעתידה מוטל מאוד בספק.
לא דיברנו על זה שבנים ליד בנות לא מתנהגים נורמלי אלא עושים פוזות,משתטים,מנסים לעשות רושם ולמשוך תשומת לב, וכן להפך, מה שבהחלט לא תורם להם לרצינות ובגרות בחיים.
לא פרטנו מספיק את עניין הקדושה והטהרה שאדם השואף אליהם חייב להיות מרוחק מכל קלות ראש ושיחה בטלה בין בנים לבנות שמאוד מעכבות את הקדושה ועוד ועוד.
קיראו את התשובה הארוכה אולי פעם נוספת שימו לב למה שכתוב ונסו להפנים את הדברים. המאמץ ההקרבה שנראים בהתחלה קשים הופכים די מהר לקלים וההקפדה בתחום זה שווה ונותנת אותותיה!
אייל, 'חברים מקשיבים'.

הערה: דברים אלו הם נקודות למחשבה שראוי להרחיב בהם. לא ניתן למצות נושאים יסודיים ועמוקים במספר שורות בלבד . אנו ממליצים לקרוא על כך בספרים, לשמוע קלטות בנושא או לדבר אישית עם רב.
וכמובן אם יש צורך תמיד אפשר לפנות אלינו - הקו הפתוח "חברים מקשיבים" - טל' 02-6518388 (ימים א'-ה', משעה 21:00 עד 1:00 בלילה, ניתן להשאיר הודעות בכל שעות היממה) ,פקס 02-6520636, ת.ד 36031 י-ם 91360 ,דוא"ל aviya@maale.org.il או דרך האתר של מעלה.

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן

כתבות נוספות