שאלה
שלום כבוד הרב.
לאחרונה נתקלתי במספר תשובות של הרב בנושא התנדבות במשמר האזרחי לבנות.
הופתעתי מאוד. אינני מבינה מדוע הרב אוסר זאת.
אני אישית מתנדבת במשא"ז.
כמובן, בעת ההרשמה ביררנו את כל הפרטים, במיוחד כאלו הקשורים להבט הדתי.
לא ראינו שום צורה הנוגדת את רוח התורה.
אכן, שמעתי על איסור לבנות להחזיק נשק, אך לפי מה שהבנתי אין זה כך במקרים של הגנה עצמית.
ההתנדבות למשא"ז לא בא להראות את "הגבריות שבי". אני לא מנסה להוכיח כלום לאף אחד. אין זו אומר שאני לא אהיה אמא טובה לילדי.
מילא אם היה מדובר על צבא, ובמיוחד שירות קרבי שלא במסגרת דתית, אבל כאן מדובר בסה"כ על המשמר האזרחי.
אנחנו יוצאים לסיורים מצויידים בנשק למקרה בו נזהה סכנה. מדוע זה אסור?
אין זה משהו שישפיע על הנפש שלי ויפגע בה. להפך. זוהי התנדבות למען עם ישראל.
אני חוזרת ומדגישה, שום דבר הסותר את הדת.
הבנתי מאחת התשובות שהרב חושש שנעבור על איסור שונים, כגון איסור נגיעה או ייחוד.
לא הבנתי זאת. מדוע שנפסיק לשמור נגיעה כשאנו במשא"ז? מאחר ואני מאמינה בזאת, כמובן שאשמור זאת גם כאשר אני שם. מדוע שהמצאותי שם תגרום לי לעבור על זה?
כך גם עם איסור ייחוד. ברוב המקרים, אין מצב שיוצאים שניים לבד למקום מבודד. בד"כ יוצאים בתור קבוצה. אכן, יש סיורים קצרים של שניים, אך בסביבה הומה אנשים, לא במקומות מבודדים. בנוסף, המפקדים גם מודעים ל"בעיה", והם משתדלים לעזור לנו. אם אני צריכה לצאת לסיור עם אדם נוסף,רוב הסיכויים שתהיה זו בת, אך גם אם יהיה זה בן אין בכך עבירה על איסור כלשהו, לרבות יחוד, מהסיבות שפירטתי.
בנוסף, מהכרותי את עצמי, כשאני נמצאת בחברת אנשים שאינם כמוני, למשל חילונים [אולי הרב חושש מהשפעת החילונים המתנדבים עלינו]- דווקא במצבים כאלו אני נוטה "להקצין" את הדתיות. לדוגמא, ברכה אחרונה- בד"כ אני מברכת בע"פ ובשקט, אך אם אני בחברת חילונים אני משתדלת לברך מתוך סידור ובקול, שיראו שאני מברכת. חילונים רבים שהכרתי התקרבו לדת בגלל זה, כך, שבנוסף להתנדבות לכשעצמה, יש כאן קירוב חילונים לדת ואף קידוש השם. פעמים רבות כשאני בסיורים אומרים לי עוברי אורח "כל הכבוד לדתיים", "כל הכבוד לבנות הדתיות מהאולפנה".
אני מדגישה שאני לא עושה זאת למצוא חן בעיני החילונים, אלא- מכיון שאני עושה זאת נוסף המימד של קידוש השם. אני לא מתנדבת במטרה שהחילונ
תשובה
בס"ד
לשואלת שלום וברכה !
בתחילה אנסה להסביר את סיבת האיסור מבחינה כללית ואחר אשתדל לענות או להגיב בקצרה על השאלות הרבות והעובדות שטענת.
התנדבות של בנות במשמר האזרחי אף על פי שהיא נובעת ממניעים הנפלאים ביותר, מכל מקום היא נובעת מתוך חוסר בהירות בטבע הנשי וכשהיא נעשית בפעילות מעורבת של בנים ובנות היא אף נובעת מחוסר בהירות בטבע הצניעות הישראלי (הצניעות המיוחדת של עם ישראל).
אין אני מתיימר לנסות להסביר עכשיו מהו הטבע הנשי אך בפשטות אומר שהטבע הנשי קשור יותר לעדינות נפשית, להתבוננות פנימית, לחוותיות ובכלליות להוספת חיים וע"י כל תכונות אלו האישה נותנת את תרומתה לעולם ולעם ישראל בפרט. כאשר האישה קשובה למהותה, החיים במלואם מתגלים דרכה והיופי, העדינות האצילות והשמחה פורצים החוצה.
הנשק, המלחמה, הכוחניות הם החוסמים את המעיין החי של האישה, אומנם הם חשובים מאוד אך לכך יש גברים, הם שומרים על הגבולות, הם מטבעם לא נפגעים מהפגישה עם כוח עם נשק. גבורת האישה זה להעניק חיים (כך גם בלידה) וגבורת האיש הוא להילחם באוייב. כמובן הגלות וההתערבבות שלנו בתרבויות השונות השכיחו מאיתנו את הישרות הטבעית וכאשר אנו רואים כמעט בכל סרט כיום איזו גיבורה נאבקת עם האוייב אז אנחנו מתבלבלים.
את כתבת: "ההתנדבות למשא"ז לא באה להראות את הגבריות שבי. . . " נכון, אני בטוח, אך השאלה האם היא באמת מגלה את הנשיות שבך ?!
עוד כתבת שהאיסור לבנות להחזיק בנשק הוא מותר כשמדובר על הגנה עצמית, זה נכון אך כאשר נקלעת למצב המחייב הגנה עצמית בדיעבד, ולא כאשר בחרת להקלע למצב כזה לכתחילה.
נוסף לכל האמור יש את הצד שההתנדבות הוא באופן קבוע מעורבת בנים ובנות בין בקבוצה לבין בזוגות וזה כמו שכתבתי לעיל נובע מחוסר בהירות בטבע הצניעות המיוחדת לעם ישראל.
מטרת הדרכת חכמים עפ"י התורה בשמורת הצניעות הוא להוביל אותנו אל מציאות של קדושה וטהרה, אם נבין זאת ונפנים זאת שהטבע שלנו הוא קודש וטוהר אז נצעד אל עבר הקדושה והטהרה ואדם בין איש בין אישה אשר שואף אל הקודש והטוהר לא יכול להרשות לעצמו להסתובב באופן קבוע בין בנים ובנות, אין כאן רק עניין הלכתי יש כאן תרבות שונה, חשיבה שונה.
נכון קשה לנו להבין זאת, הראש שלנו במקום אחר המחשבה שלנו עדיין חושבת אנושי אך אנחנו חייבים להתעורר ולחזור לחשוב אלוקי – ישראלי.
צניעות היא לא רק "שמירת נגיעה" או ייחוד, צניעות היא תנועה נפשית כללית אל עבר הטהרה.
אנסה להתייחס למספר שאלות ועובדות שטענת:
1. "אין זה משהו שישפיע על הנפש שלי ויפגע בה, להפך זוהי התנדבות למען עם ישראל". לגבי ההשפעה על הנפש כתבתי למעלה וכאן אנסה לתת אפשרויות התנדבותיות לבנות: ללכת פעם בשבוע לבית חולים לעודד ולשמח חולות, לעזור לתלמידות המתקשות בשיעורי בית וכד', להתנדב בעזרה במתנס"ים, לבקר זקנות בבתי קשישים, לארגן אמירת תהילים לחולי עם ישראל, לארגן אוכל לנזקקים, וכן הלאה והלאה, בקיצור לא חסרות פעילויות התנדבותיות למען עם ישראל אשר מקדשות שם שמיים ואף מוסיפות קדושה וטהרה וצניעות לעם ישראל.
2. "מתוך ההתנדבות נולדת ההערכה כלפינו" וכד'. ההערכה של החברה היא אינה מדד לכבוד אמיתי, החברה לצערנו גם רואה בדוגמניות ובשחקני קולנוע אנשים של כבוד, אנו צריכים ללמוד ע"פ תורה מהו כבוד. כבוד אמיתי הוא כבוד ה' וכבוד ה' מתגלה מתוך התדבקות בטבענו האמיתי ולא בחיקוי של תרבות המקדשת את השיוויון.
(נקודה למחשבה: חפשי כמה סדרות יש בטלוויזיה של שוטרים ושוטרות ביחד הנלחמים בפשע האם זה לא אחד מהגורמים שלמדו אותנו לחשוב שזה דבר טבעי?!).
3. "מאחר ואני מאמינה בזאת (בשמירת נגיעה) כמובן שאשמור זאת גם כאשר אני במשא"ז". בעזרת ה', אבל באופן כללי כאשר נמצאים במצבים דחוקים אז החשש שזה יקרה יותר גדל, ולכן לא טוב להיכנס למצבים דחוקים מלכתחילה.
4. "יש כאן קירוב רחוקים לדת ואף קידוש ה'". ובכם לאור מה שכתבתי אין זו הדרך לקרב רחוקים, נכון לקירוב רחוקים זה דבר מעולה וטוב אך לא בכל דרך מותר לקרב רחוקים כמו כן נכון שהתנדבות זה דבר חיובי אך לא בכל עניין נרוץ להתנדב וכד'.
גדלותנו היא בכך שאנו לומדים לברר את הטוב מהרע ולהשפיע את הכי טוב שאפשר כמו המשפט המפורסם: "אין מטרתנו בעולם להיות טובים אלא טובים יותר".
בהצלחה בהמשך התנדבותך השלמה למען עם ישראל.