שאלה
שלום רב!
אני יוצאת עם חבר שלי מעל חודש. אני יודעת שזה ממש מעט,אבל מעדיפה מוקדם ממאוחר...
אני בת 23 לומדת לתואר ובן זוגי (אתן לו שם בדוי- דני)בן 31 עורך דין. דני בעל תכונות רבות טובות, יודע להפגין אהבה, חכם, לארג', חברותי, אני יודעת שיהיה לי איתו טוב בחיים אבל בתנאי אחד שהוא דואג בלא הפסקה להבהיר לי, שהדברים יעשו בדרך שלו!
אני לא שה תמים. אני בחורה קשה, בקורתית, עקשנית, אבל יחד עם זאת אוהבת, באה לקראת כשצריך, מנסה להבין ולשפוט לטובה. אני מודעת לחסרונות שלי ומנסה לתקנם. אבל דני מקשה עליי.
אני מרגישה שהוא מנסה לשלוט עליי, להשליט את דעתו ומחשבתו מבלי לנסות לבוא לקראת דעתי.
אנסה לתת דוגמא: כל שיחה שלנו מגיעה למה יהיה בעתיד, איך אני אתנהג, מה אני אעשה (ואנחנו רק חודש יחד!!!) ואם זה לא תואם את השקפת עולמו אז הוא אומר לי אותה. עכשיו, הוא לא אומר לי את צריכה לעשות ככה וככה, אלא בא לי הפוך, ואומר- זו הדרך שלי, האישה שתהיה איתי צריכה להיות ככה, מי שלא חושבת ככה אז שלא תהיה כאן, אף אחד לא מכריח אותה.
אני מנסה להיות בסדר ועונה לו שנכון שבגדול בני הזוג צריכים להיות בעלי השקפת עולם זהה אבל לפעמים נקראים בדרך חילוקי דעות ולכן שם צריך להגיעה לפשרה הדדית.
והוא עונה לי- נכון אבל אם בסופו של דבר אני לא מסכים אז אני אעשה את מה שאני חושב והאישה צריכה לסמוך עליי בעניים עצומות.
אני מנסה להסביר לו שכל הוויכוחלים האלה מראש טיפשיים וחסרי טעם כי כולם היפוטטים! וכולם מדברים על דברים שלא היו והחיים הם דינמיים ולכן צריך לזרום איתם ודיה צרה בשעתה!
אבל לא! הוא ממשיך ואומר שמעכשיו צריך לראות מה הדרך שאני הולכת בה ואם האישה (זה תמיד האישה ולא הוא) לא תתאים להשקפה שלו אז היא מוזמנת ללכת.
זה הורג אותי!!! מצד אחד אני מפתחת אליו רגשות עצומים וזה מתנגש לי עם הכל!!!
למה אתה לא מסכים עם הגישה של לבוא לקראת? בגלל זה קורים לקשר זוגיות!!!!
או שיש לי סוג הומור שהוא לא מבין אז הוא לא מעוניין לשמוע, או דברים שאני עושה והם מתפרשים אצלו לא טוב אז הוא מתעצבן ולא מברר קודם.
ואני כן אומרת לו שאם הוא נפגע ממני או לא מובן לו משהו אז שישאל אותי קודם, שיברר אם זה היה בכוונה או לא.. או אם משהו לא מוצא חן בעניו שיידע אותי על זה ולא יגיד לי את זה לא יפה ובכעס.אני מרגישה שאני נדחקת לצד, שהוא סוגר עליי. שאני צרי
תשובה
לברוח מהר מקשר כזה!!