שאלה
שלום כבוד הרב,
ברצוני לשאול שלוש שאלות.
הראשונה: כשמדברים על בו הגאולה והקמת בית המקדש, עולה מבחינתי השאלה הטבעית: כיום, מה לנו ולקורבנות? האם כשיקום בית המקדש הבא בעז"ה במהרה בימנו הוא ימשיך להיות באותו סגנון-של הקרבת קורבנות?
אני מרגיש שכיום הקורבנות רחוקים ממנו ולא מציגים נכון את הרצון שלנו להודות לה'.
שאלה שנייה: בעבר הלא רחוק ובהווה הרבה פחות, הייתי אומר המון המון לשון הרע. אני מרגיש כאילו איסור לשון הרע "גדול" עלינו וזו משימה כמעט בלתי אפשרית להגיד לשון הרע על חבר. ואיסו ררכילות אף מוסיף לכאורה על דעתי.
בנוסף, הייתי רוצה להבין את ההבדל בין לשון הרע לרכילות.
שאלה שלישית ואחרונה: אני מרגיש שאני חוטא בחטא עיינים רמות, הגאווה הפנימית כמעט כל הזמן.
הייתי רוצה לדעת כיצד אפשר לדכא אותה.
בתודה ומצטער על הטרחה, שאול
תשובה
ב"ה
שלומות,
הרעיון המרכזי הטמון במעשה הקרובנות הוא הנכונות שלנו להקריב מעצמנו תמורת האמונות שלנו, תמורת הדברים בהם אנו מאמינים .
רק במצבים אלה ניתן לקיים עולם שערכים מובילים אותו.
כך בימינו אנו מוכנים "להקריב" תמורת המדינה והארץ, ערכים של חופש ושיוויון, ועוד. לכן, אני מרגיש שענין הקורבנות מהווה ביטוי לנכונתנו "להקריב" מעצמנו.
לשון הרע מהווה ביטוי לשאיפה של חברה להיות "נקיה" יותר. חברה זו לא מגדירה אלימות רק בשעה בה מרימים ידיים אלה גם בשלבים המקדמיים.
אין להסתכל על עניינים אלה על פי כלל המשחק הנהוגים בימינו. עלינו לבחון אותם על פי האידיאל האלוקי. על פי איך שהעולם צריך להיות. לא על פי איך שהוא כרגע.
לא לוותר.
ניתן לבנות עולם בו תרבות התדיבור אחרת.
זה ישנה את היחס שלנו לאחר אולם מעל לכל זה ישנה את היחס שלנו לעצמנו.
ההבדל בין לשון הרע לרכילות הוא ההבדל בין אמירה שבסיסה אמת לאמירה שכולה שקר.
בנוגע לשאלתך השלישית, אני מציע לך לקרוא בעיון רב שני ספרים:
התורה השמשמחת, סיפור חייו של ר' שלמה זלמן אויערבך
, ואיש צדיק היה על תולדות חייו של ר' אריה לוין. אני בטוח שהם ילמדו אותך מה היא ענווה.
כל טוב,
שי