שאלה
שלום,
1. מהם האיסורים לגבי בישולי גויים? האם די בכך שיהודי ידליק את האש כדי שהאוכל יהיה מותר?
2. מה לגבי גוי שמתבל את האוכל?(לדוגמא אוכל על האש: הגוי מכין את הבשרים ומתבל אותם ויהודי עומד ליד המנגל ומניח את הבשרים).
3. מה הטעם לאיסור זה? אם יש חשש בחומרים שגויים יכניסו לאוכל ויש פה איסור בגלל כשרות המאכל מה התועלת בהדלקת האש ע"י יהודי?
4. לגבי עובדים זרים שמכינים אוכל לקשישים ולחסרי יכולת? האם לאדם המבוגר מותר לאכול? מה לגבי האורחים שלו?
5. פעמים רבות נתקלים בעובדים זרים שמכינים את האוכל במסעדות. איך ייתכן שמסעדות כאלה מקבלות תעודת כשרות? (כשהלקוחות רואים בברור שהגוי גם מדליק את האש)
תודה.
תשובה
שלום וברכה,
3. טעם האיסור - איסור בישולי גויים אינו קשור לחשש שהאוכל יהיה לא כשר. זהו איסור עצמי שחכמים גזרו כדי להרחיק חברתית בין יהודים לגויים תחילתו בימים קדמונים ובימי הלל ושמאי גזרו גם על הפת (אפיה) ואין שום בית דין יכול לבטל את הגזירה. הם גזרו על איסור זה כדי שלא התחתנו ב'נישואי תערובת' וגם במקום בו אין חשש כזה כלל עדיין הגזירה קיימת ועומדת.
3א. הדלקת האש ע"י אינו יהודי :
א. זו 'קולא' גדולה שרק האשכנזים סומכים עליה.
ב. בהרבה מקרים שחכמים גוזרים גזירה הם קובעים תנאים מיוחדים בהם גזירתם לא תחול. זה יוצר הבדל גדול בין דברי אלוקים חיים לבין גזירת חכמים [דוגמאות: עירוב, חמץ שעבר עליו הפסח, איסור לשאת שתי נשים, שמיטה דרבנן ועוד]
ג. עצם העובדה שהיהודי השתתף בבישול מקטינה את המצב החברתי של קירבה.
1. הגזירה חלה רק על אוכל מכובד 'העולה על שולחן מלכים' (ובימנו רוב האוכל כזה) ורק על מאכל שלא אוכלים אותו בלתי מבושל (דוגמא: על גזר מבושל אין הגזירה חלה כי הרבה פעמים אוכלים גזר לא מבושל).
בבישול לכתחילה היהודי צריך להניח את האוכל על האש, והרמ"א כותב להקל כמו באפית פת ע"י הדלקת האש ומביא עוד דעה, מקילה יותר.
יש איסורים דומים במאכלים אחרים חלקם מהתורה וחלקם מחכמים ודי אם נזכיר איסור חלב ואיסור גבינה מחלב שחלבו גוי, ואיסור לשתות איתם ביחד יין, גם אם הוא מבושל, וכן שאר משקאות חריפים שלא בבית היהודי.
2. אם הגוי מכין את הבשר והיהודי מניח על המנגל זה מותר. (כמובן שאין מדובר כאן ב'מסיבה' משותפת שאז יש מקום לאסור את קיומה בכלל לפי הסיבה לגזירה)
4. לגבי עובדים זרים יש כמה כללים:
א. ה'חסר יכולת' עצמו – יש לו דין 'חולה' ובמצב כזה לא גזרו חכמים על אוכל לחולים.
ב. הבריאים לא צריכים לאכול את האוכל ומראש יקפידו שאת האוכל שלהם לא יבשל העובד הזר. נראה לי שאפשר להקל שיאכלו שאריות של החולה בתנאי שזה ממש שאריות ואין חשש שהעובד יבשל יותר מתוך מחשבה ש'יהיה מי שיאכל'. – והמחמיר תבוא עליו ברכה.
ג. היו מצבים בהם הקלו בעובד שמבשל ביחד עם היהודי שמסתובב איתו במטבח ואין אנו סומכים על כך היום ובכל מקרה נראה שאין זה המצב היום בעובדים המטפלים בחולים.
הערה: ריבוי נישואיי התערובת בשנים האחרונות מחייב אותנו להחמיר בדינים אלו (אחד מתלמידי אמר: בכל פעם שגוברת ההתבוללות - הקב"ה שולח לנו צרות להרחיק ביננו לבין הגויים)
5. אין אני יכול להסביר מעשים והחלטות של רבנים אחרים. אולי יש שם אש נמוכה וגוי רק מגביר אותה, אולי סומכים על היתרים אחרים, אני הייתי נמנע מלחזור למסעדה כזו ואם אפשר הייתי מתחמק בעדינות מלאכול שם.
בברכה
דוד לוי
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם