שאלה
כבוד הרב שלום רב,
במהלך לימוד בספרי אמונה ומחשבה התעוררו בליבי מספר שאלות:
1. הקב"ה מתואר בפי חכמי ישראל כמהות אינסופית אשר לנו הנבראים אין שום השגה לגבי מהותו, אלא רק לגבי מציאותו וזאת באמצעות פעולותיו של הקב"ה בעולם, שבאמצעותם ניתן להיווכח במציאותו.
אלא שהקושייה שעלתה לי היא, אם את מהותו של הקב"ה איננו יכולים להשיג וכן אין לנו יכולת לקלוט את המושג "אינסוף" - כיצד אנו יודעים שהקב"ה אינסופי?
2 .חכמי ישראל לימדונו שהקב"ה הוא תכלית הטוב וכל רצונו רק להיטיב ולא להרע - ואומנם נכון הדבר שאנו יכולים לראות במו עינינו את כל שפע הטוב המצוי בעולם (אוכל, נוי של פרחים ועצים וכו') - אולם היות ואין לנו כל השגה לגבי מהותו של הקב"ה כיצד נדע שבנוסף לרצונו להיטיב אין בו רצון להרע מידי פעם?
3. שאלה נוספת שאולי תישמע מוזרה היא על מדרש בבראשית רבה (מז, ח) שמביא רש"י על הפסוק: "וישמעאל בנו בן שלוש עשרה שנה בהימולו את בשר עורלתו" (פרשת לך לך, פרק י"ז, פסוק כ"ה).
וכך נכתב בפירושו של רש"י: "נטל אברהם סכין ואחז בעורלתו ורצה לחתוך, והיה מתיירא, שהיה זקן. מה עשה הקדוש ברוך הוא, שלח ידו ואחז עימו, שנאמר "וכרות עימו הברית", "לו" לא נאמר, אלא "עימו". באברהם לא נאמר "את", לפי שלא היה חסר אלא חיתוך בשר, שכבר נתמעך ע"י תשמיש, אבל ישמעאל שהיה ילד הוזקק לחתוך עורלה ולפרוע המילה, לכך נאמר בו "את".
ידוע הדבר שלקב"ה אין גוף או דמות ואין לו יד שיסייע בידי אברהם להסיר את העורלה וזהו בחינת: דיברה תורה בלשון בני אדם, שחז"ל רצו שנבין שהקב"ה סייעו בכך. אולם האם אין זה נשמע כביכול כתיאור לא צנוע שהקב"ה יסייע לאברהם במקום בגופו של אברהם שחשוב כערווה?
תשובה
1. הרמב"ם, כאשר מדבר על שלילת הגשמות מן הקב"ה מביא מספר פסוקים המצביעים על "תכונה" זו:
"הרי מפורש בתורה ובנביאים שאין הקב"ה גוף וגוייה שנאמר "כי ה' אלהיכם הוא אלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת" והגוף לא יהיה בשני מקומות. ונאמר: "כי לא ראיתם כל תמונה". ונאמר: "ואל מי תדמיוני ואשוה" ואילו היה גוף היה דומה לשאר גופים". (הלכות יסודי התורה פרק א הלכה ח')
פסוקים אלה יכולים לשמש גם כמקור ל"תכונה" שאתה הצבעת עליה: האינסופיות. השימוש בפסוקים מלמד שתכונות אלה הגיעו אלינו במסורת: גם בתורה שנמסרה מילה במילה למשה רבינו מפי הקב"ה וגם על ידי הנביאים, שהעבירו אלינו דברים שקיבלו בנבואה.
2. גם רעיון זה הועבר אלינו במסורת. חכמי הדורות לימדו אותנו לראות הגדרות מעין אלו באופן שונה מהרגיל. לכאורה אנחנו יודעים מהו טוב ומהי תכלית הטוב ומייחסים "תכונה" זה לקב"ה. אין הדבר כן. מציאות הקב"ה אינה משתנה. אנחנו, במיעוט תפיסתנו, קוראים למציאות זו במילים "תכלית הטוב", ומתייחסים אליה כפי הבנתנו. יוצא איפוא, שמקורו של מושג זה הוא הקב"ה כך שאין לנו אפשרות לשאול אולי אין הדבר כך.
3. אני מבין ששאלתך היא על התיאור של המדרש ולא על המציאות, שהרי המדרש לא בא לתאר מציאות (ומי יודע אותה?) אלא רעיון. מה שאנחנו קוראים ערוה ומתייחסים אליה כפי שמתייחסים, אי אפשר לייחס באותה הסתכלות לקב"ה. רעיון זה יכול לקבל חיזוק ממצבו של אדם הראשון לפני החטא.
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם