בין תפילה לגאולה.. גאל ישראל ותפילה 18

שלום
עיקר הגאולה היתה ביום, שאז יצאו בני ישראל ממצרים, ולכן עיקר חיוב סמיכת גאולה לתפילה הוא בתפילת שחרית. ומכל מקום, כיוון שכבר בלילה התחילה הגאולה, גם בלילה יש מצווה לסמוך גאולה לתפילה. אלא שאין מדקדקים בסמיכת גאולה לתפילה בערבית כפי שמדקדקים בשחרית. ולכן אומרים קדיש בין ברכות קריאת שמע לתפילה. וכן נוהגים במקומות רבים שבליל ראש חודש הגבאי מכריז לפני תפילת עמידה "יעלה ויבוא", כדי להזכיר למתפללים לאומרו וכן בלילה שמשנים בו את נוסח בקשת הגשמים. והוא הדין לגבי "ושמרו".
ולהלן הרחבה ומקור התשוב מספר פניני הלכה מאת הרב אליעזר מלמד שליט"א ועייני בספר באתר ישיבה http://www.yeshiva.org.il/midrash/Hmidrash.aspx?cat=427
בברכה אייל משה

סמיכת גאולה לתפילה
עיקר הגאולה היתה ביום, שאז יצאו בני ישראל ממצרים, ולכן עיקר חיוב סמיכת גאולה לתפילה הוא בתפילת שחרית. ומכל מקום, כיוון שכבר בלילה התחילה הגאולה, גם בלילה יש מצווה לסמוך גאולה לתפילה. אלא שאין מדקדקים בסמיכת גאולה לתפילה בערבית כפי שמדקדקים בשחרית. לכן יכלו חכמים לתקן את ברכת "השכיבנו" אחר ברכת "גאל ישראל", והחשיבו אותה כהמשך לברכת "גאל ישראל", שבברכת "גאל ישראל" אנו מברכים על גאולת הכלל, וב"השכיבנו" אנו מבקשים על גאולת היחיד מן הסכנות של הלילה. אבל אילו היו מדקדקים בסמיכת הגאולה לתפילה, לא היה אפשר לומר אחר גאולה את ברכת "השכיבנו". כן אומרים חצי קדיש בין ברכות קריאת שמע לתפילה. שכך הוא סדר התפילה, שבכל מעבר משלב לשלב שבתפילה תקנו לומר קדיש. אלא שבשחרית מפני חומרת הזהירות שלא להפסיק בין גאולה לתפילה, אין אומרים שם קדיש. אבל בערבית שאין צריך לדקדק כל כך בסמיכת גאולה לתפילה, אומרים קדיש בין ברכות קריאת שמע לתפילה. כן נוהגים במקומות רבים שבליל ראש חודש הגבאי מכריז לפני תפילת עמידה "יעלה ויבוא", כדי להזכיר למתפללים לאומרו וכן בלילה שמשנים בו את נוסח בקשת הגשמים. ואף שבשחרית אין מפסיקים בדיבור, אלא מזכירים לציבור שיש שינוי בתפילה על ידי שהחזן או הגבאי דופק על התיבה, בערבית מקילים להזכיר בפה (שו"ע רלו, ב; מ"ב ז), ויש שגם בערבית דופקים על התיבה כדי שלא להפסיק בדיבור (ע' כה"ח רלו, טוב, פס"ת רלו, ו).

מי שאיחר והגיע בשעה שהציבור עומד להתחיל תפילת עמידה, יתפלל עמהם עמידה במניין ואח"כ ישלים את ברכות קריאת שמע. אמנם בשחרית ההלכה שיתפלל כסדר, מפני שסמיכת גאולה לתפילה בשחרית עדיפה על התפילה במניין, אולם בערבית התפילה במניין חשובה יותר, ולכן יתפלל עם הציבור, ואח"כ ישלים את ברכות קריאת שמע (שו"ע רלו, ג).

פירוט
אמנם בכה"ח קיא, יב כתב, שעפ"י הקבלה גם בערבית אסור להפוך את הסדר. מ"מ גם במ"ב פסק כשו"ע, וכ"כ בילקוט יוסף ח"ג ע' תרסא, וכן דעת הגר"ח פלאג'י.
והיה מנהג קדום לומר אחר השכיבנו ברכת "יראו עינינו" שיש בה י"ח פסוקים, וע' במ"ב רלו, ה, שתקנו לאומרה במקום להתפלל שמונה עשרה. ויש מהראשונים שסוברים שלא היתה סמכות לתקן אותה אחר חתימת התלמוד, ולכן אין לאומרה (מאירי). ורבים נהגו לאומרה. וכתבו תר"י שנהגו לאומרה במקום תפילת ערבית שהיא רשות, וגם אחר שקיבלו להתפלל ערבית כחובה, לא נתבטל המנהג לומר "יראו עינינו". ויש שהביאו ראייה מאמירתה שאין צריך לסמוך גאולה לתפילה בערבית. וכן דעת רב עמרם גאון, שלכן גם אומרים קדיש אחר ברכות ק"ש, שאין צריך לסמוך גאולה לתפילה בערבית. והרמב"ן והרשב"ם לא אמרו "יראו עינינו" וקדיש, כדי שלא להפסיק בין גאולה לתפילה.
למעשה, כבר בסוף תקופת הראשונים לא נהגו לאומרה בקהילות ספרדים, ויש מהאשכנזים שעדיין היו אומרים אותה. וכיום בארץ ישראל אין נוהגים לאומרה (ועיין בכה"ח רלו, יב, ופס"ת ז). אבל קדיש נוהגים הכל לומר. ואף שדעת הרבה ראשונים שלא לאומרו, כדי שלא להפסיק בין גאולה לתפילה, מ"מ למעשה הכל נוהגים לומר קדיש זה. ואפשר לבאר כפי שכתבתי למעלה. ובערוה"ש רלו, ח כתב, שקדיש הוא מעין גאולה, שיתגלה בעולם כבוד שמים, ולכן אינו הפסק כ"כ. ועיין בבירור הלכה ברכות ד, ב.