בין אדם לחבירו

שאלה

בס"ד

כבוד הרב שלום אני מראש מתנצלת על אורך השאלה.

אני בחורה בת 20.5 כשהייתי בכיתה י'א הכרתי בחור בגילי, הוא שכן שלי, הפכנו להיות ידידים טובים מאוד הקשר בנינו היה נפשי,אך ורק נפשי ללא רגשות רומנטים, לפחות בשלב הראשון, אחרי שנתיים התחלתי שירות לאומי והוא נכנס לישיבה, המשכנו את הקשר שלנו והוא מאוד חיזק אותי באמונה צניעות וכ'ו.

ואז בשיא טיפשותי הכרתי לו מישהי שגרה איתי בשירות הלאומי כי חשבתי שהם מתאימים, ובאמת הם היו חברים חצי שנה, במשך הקשר הזה הקשר בנינו התרפרף, הרגשנו מאוד רע עם זה והבנו שבעצם אנחנו רוצים להיות ביחד ושתמיד היו רגשות פשוט לא דיברנו על זה.

ואז בצורה מאוד יפה הם נפרדו, הוא לא אמר לה שזה בגלל שהוא הבין שהוא אוהב אותי, הוא אמר שהוא רוצה להקדיש יותר בישיבה הוא לא שיקר זאת באמת היתה כוונתו, פשוט לא הכל.

ואז באמת גם אנחנו התנתקנו כדי שילמד בישיבה והוא ברוך ה' התחזק וגם אני בשנת השירות השניה שלי הייתי גם במדרשה, בקיצור במשך החצי שנה אחרונה בערך אולי קצת יותר הקשר בנינו התחזק ואנחנו רוצים להתחתן. עד כאן הכל טוב ויפה.

הבעי'ה מתחילה עכשיו, חברה שלי (שהייתה חברה שלו) יודעת שאנחנו ביחד, דרכינו נפרדו כי אני סטודנטית אבל היא הלכה ללמוד במדרשה שליד הישיבה שלו (הוא עכשיו בצבא) אני מסיקה מזה שקשה לה והיא עדיין אוהבת אותו.

אני יודעת שעשינו לה עוול כי מלכתחילה לא היינו צריכים להכניס אותה לתמונה, פשוט לא ידענו על הרגשות עד שהיא הגיעה, אפשר לומר שהקשר שלו איתה הבהיר לי ולו על הקשר שלנו. לנו הקשר עשה טוב לה הוא הכאיב.

איך אני אמורה להודיע לה על החתונה שתגיע בעזרת ה'? איך אני אמורה להתנהג אליה? ואיך לכפר על מה שעשיתי לה ולא במתכוון?

אני ממש עצובה על זה, זה לא היה בכוונה והיא יודעת אבל אני מרגישה שכואב לה, היא התרחקה ממני ואני מבינה אותה. יש לנו חברה טובה משותפת ככה שבריחה זה לא הפיתרון.

אני מקווה שהייתי ברורה.

דרך אגב, עד שסיפרתי לה שאנחנו בקשר היא חשבה שהם יחזרו בבוא הימים ויתחתנו. בקיצור הרסתי אותה. ורע לי עם זה.

תשובה